אלפונסו הראשון, מלך אראגון

אַלפוֹנסוֹ הראשון (נודע בכינוי "הלוחם"), חי בשנים 1073/1074, 1134. הוא היה מלך אראגון ונווארה מ-1104 ועד מותו. ב-1109 קיבל גם את התואר "אימפראטור טוטיוס היספניאי", "קיסר כל ספרד", מירשיו דרך נישואיו.

אלפונסו גדל במנזר סירסה, שם למד קרוא וכתוב ואת אמנות הלחימה. במהלך שלטון אחיו השתתף בקרבות חשובים ובמסעות צבאיים, בין היתר בצד אל סיד לוולנסיה. מותו של אחיו ונפילת יורשיו הצעירים הובילו אותו לקבל את הכתר.

רוב תקופת שלטונו הייתה מלאה בלחימה. אלפונסו נודע במיוחד במאבקו נגד המורים, המוסלמים ששלטו בחלקים מספרד. כיבוש סרגוסה ב-1118 היה הישג מרכזי. הניצחון שם הביא לסיפוח עמק האברו למדינתו. הוא כבש ערים נוספות כמו טודלה, טרסונה, קלטיוד ודארוקה.

ב-1109 נישא לאורקה, שהייתה יורשתו של אלפונסו השישי מארצות השכנות. הנישואים נועדו לחזק את הברית בין הממלכות הנוצריות מול המוראביטון, שושלת מוסלמית מצפון אפריקה שפעלה בספרד. אלפונסו היה ידוע כלוחם שנשאר אדיש ליהודים ולחיי נוחות, והקשר עם אשתו היה מלא סכסוכים. אורקה הביאה ילדים מנישואים קודמים, ויהיו מחלוקות על הירושה. לבסוף ביטל האפיפיור את הנישואים בגלל קרבת דם.

ארבע שנותיו הראשונות כמלך היו מלחמות כמעט תמידיות מול המורים. ב-1118 מועצת טולוז הכריזה על כיבוש סרגוסה כעל מסע צלב, מסע דתי צבאי של נוצרים, ועדת צבא צרפתית הצטרפה לעזרתו. המצור נמשך ממאי עד 18 בדצמבר 1118.
לאחר מכן המשיך אלפונסו בפשיטות ונדידה לשטחי קטלוניה ואנדלוסיה. בפשיטה על גרנדה ב-1125 הוא הצליח לגרש חלק מתושביה הנוצרים, וב-1128 חתם על הסכם שלום עם אלפונסו השביעי מלך לאון שקבע גבול בין הממלכות.

ב-1131, במהלך מצור על באיון, פרסם אלפונסו צוואה שבה השאיר את ממלכתו לשלושה מסדרים דתיים מבוססי ארץ הקודש: הטמפלרים, ההוספיטלרים ואבירי הקבר הקדוש. מסדרים אלה היו קבוצות דתיות ולוחמות שפעלו בארץ הקדושה. צוואה זו הפתיעה היסטוריונים רבים ונראתה כמחווה דתית יוצאת דופן שיכולה הייתה לשבש את מדיניות הירושה.
המצור האחרון שלו היה על פראגה, שם לחם לצד גארסיה רמירס, שאורג למלך נווארה בעתיד. אלפונסו נפצע ונוצח ב-17 ביולי 1134. הוא מת כמה חודשים אחר כך. צוואתו לא בוצעה: אצילי אראגון הוציאו את אחיו רמירו מהמנזר והכתירו אותו למלך, ואצילי נווארה הכריזו על גארסיה רמירס כמלך פמפלונה.

(אילן היוחסין מוזכר במקור ככותרת ללא תוכן מפורט בטקסט המקורי.)

אַלפוֹנסוֹ הראשון, שנקרא גם "הלוחם", נולד בסביבות 1073, 1074 ומת ב-1134. הוא היה מלך אראגון ונווארה.

כיל גדל במנזר. מנזר זה הוא מקום שבו גרים נזירים ולומדים. שם למד לקרוא, לכתוב ולהילחם.

כמלך הוא נלחם הרבה מול המורים. המורים הם קבוצת אנשים מוסלמים ששלטו בחלקים מספרד. ב-1118 כבש אלפונסו את העיר סרגוסה. כיבוש זה חיזק את ממלכתו.

ב-1109 נשא לאשה את אורקה. היא הייתה יורשת של מלך מקומי. הנישואים היו קשים. שניהם רבו, והאפיפיור בסוף ביטל את הנישואים.

הרבה מהמלחמות שלו קשורות לרקונקיסטה. רקונקיסטה היא המאבק של הנוצרים להחזיר שטחים שנשלטו על ידי המורים. לעתים קיבלו לוחמיו עזרה מחיילים מצרפת. ב-1118 כיבוש סרגוסה הכריזו עליו כעל מסע צלב. מסע צלב הוא מסע דתי שבו לוחמים נוצרים נלחמו במורים.

בשנת 1131 הוא כתב צוואה והשאירה את ממלכתו לשלושה מסדרים דתיים לוחמים מארץ הקודש: הטמפלרים, ההוספיטלרים ואבירי הקבר הקדוש. מסדרים אלה היו קבוצות נזירים ולוחמים.
המצור והקרב האחרון שלו נערכו ליד פראגה. הוא נפצע בתבוסה ב-17 ביולי 1134 ומת כמה חודשים אחר כך. אנשי הממלכה לא כיבדו את צוואתו והכתירו את אחיו רמירו למלך.

(אילן היוחסין נזכר במקור אך לא פורט שם מידע נוסף.)