אמדאוס (Amadeus) הוא סרט דרמה-ביוגרפי אמריקאי משנת 1984, בבימוי מילוש פורמן.
הוא מבוסס על המחזה של פיטר שאפר, שהושפע ממחזהו של אלכסנדר פושקין. הסרט מתמקד בסיפור הבדיוני של וולפגנג אמדאוס מוצרט.
הכוכבים הראשיים הם טום הולס, פ. מארי אברהם ואליזבת ברידג'.
הפקת הסרט נעשתה בצ'כיה, צרפת ואוסטריה, בתקציב של כ-18 מיליון דולר. ההכנסות העולמיות עלו על 90 מיליון דולר.
הסרט זכה להכרה רחבה: 11 מועמדויות לאוסקר ו-8 זכיות, כולל סרט הטוב ביותר, ונבחר לשימור בארכיון הסרטים הלאומי בארצות הברית ב-2019. הוא דורג במקום ה-53 ברשימת מכון הסרטים האמריקאי.
הסיפור מסופר בעיקר מנקודת מבטו של אנטוניו סליירי, מלחין החצר של הקיסר בווינה. בתחילת הסרט סליירי מבוגר ואושפז בבית חולים נפש.
הוא רוצה להתוודות ולהסביר מדוע נקט בפעולותיו נגד מוצרט.
סליירי העריץ מוזיקה והאמין שהיא קולו של אלוהים. כשפגש את מוצרט, הוא נדהם ממנהגיו הלא נאותים לפי דעתו ומהרמה המוזיקלית שלו.
סליירי מקנא: יצירתו של מוצרט מופלאה, ואילו סליירי עצמו מרגיש בינוני.
הוא מחליט לפגוע במוצרט באמצעות מניפולציות פוליטיות וחברתיות.
בין מעשיו: השתמש בקשריו עם הקיסר כדי להגביל הצגות של דון ג'ובאני והזמין ממוצרט רקוויאם בעילום שם.
(רקוויאם = מיסה או יצירה מוזיקלית לזכר המתים.)
מוצרט כותב גם את האופרה חליל הקסם, שמצליחה. בתקופה שבה בריאותו נפגעת, סליירי דוחק בו להמשיך ולהשלים את הרקוויאם.
לבסוף, קונסטנצה, אשתו של מוצרט, עוזבת עם הילד בשל הידרדרות מצבו. מוצרט מת ונקבר בקבר אחים לא מסומן.
בסיום, סליירי נשאר עם הובלה לבית החולים, ותחושת החמלה שלו כלפי המשוגעים מבליחה.
הסרט הוא שיר הלל לגאונה. רוב הזמן מוצרט נראה כאדם חסר סדר, אך הוא נושא ניצוץ שאי אפשר לרכוש.
סליירי הוא עובד חרוץ, דתי ומצליח מבחינה חיצונית, אך חסר את האור הפנימי של הגאונות.
העבודה והציות לא מבטיחים את מתת הכשרון היצירתי; זהו קונפליקט מרכזי בסיפור.
פורמן צילם סצנות בתיאטראות היסטוריים בפראג ובאולפני ברנדוב. קנת בראנה היה מועמד לתפקיד מוצרט בשלב מסוים.
מארק המיל נבחן, ומג טילי הוחלפה באליזבת ברידג' בעקבות פציעה. טום הולס שאב השראה לתפקיד ממצב רוחו של השחקן ג'ון מקנרו.
בשנת 2002 יצאה "גרסת הבמאי" עם כ-20 דקות נוספות ודירוג R.
גרסה זו עוררה מחלוקת: חלק טענו שהיא פוגעת בקצב המקורי של הסרט.
ב-2024 הושלם שחזור 4K, ומיועד גם להחזיר את מהדורת התיאטרון המקורית לנגישות הציבור.
הפסקול מבוסס בעיקר על יצירות של מוצרט וביצועים חדשים שהוקלטו במיוחד עבור הסרט.
אלבום הפסקול הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הקלאסיים של בילבורד ומכר יותר מ-6.5 מיליון עותקים.
הפסקול זכה בפרס גראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר.
מקטעים בולטים בסרט כוללים קטעים מ"חליל הקסם", "דון ג'ובאני", ה"רקוויאם" וסימפוניות של מוצרט.
ביקורות כלליות היו חיוביות: Rotten Tomatoes נתן ציון 89%.
מבקר רוג'ר אברט העניק חוות דעת נלהבת. עם זאת, היסטוריונים מוזיקליים תקפו את האי-דיוקים ההיסטוריים בסרט.
הסרט זכה ב-8 פרסי אוסקר מתוך 11 מועמדויות, כולל סרט הטוב ביותר.
במהלך ההענקה אירעה תקרית שבה לורנס אוליבייה פתח בטעות את המעטפה והכריז על הזוכה מוקדם מדי.
אמדאוס הוא סרט משנת 1984, בבימוי מילוש פורמן.
הסרט מבוסס על מחזה ומתרחש בווינה של המאה ה-18.
השחקנים המרכזיים הם טום הולס ופ. מארי אברהם.
הסרט צולם בחלקים של אירופה ונעשה בתקציב של כ-18 מיליון דולר.
הוא זכה בפרסים רבים, בין השאר ב-8 פרסי אוסקר.
האיש המרכזי הוא אנטוניו סליירי, מלחין בחצר הקיסר. (מלחין = מי שיוצר מוזיקה.)
סליירי מעריץ מוזיקה, אבל הוא מקנא במוצרט. (מוצרט = מלחין מפורסם מאוד.)
לכן סליירי מנסה לפגוע במוצרט באופנים שונים.
מוצרט כותב אופרות מצליחות, כמו "חליל הקסם". (אופרה = הצגה שבה שרים את רוב הקטעים.)
מוצרט מקבל הזמנה לכתוב רקוויאם. (רקוויאם = שיר או טקס לזכר אנשים שמתים.)
בסופו של דבר מוצרט חולה ומת. בסיום הוא נקבר בקבר פשוט.
הסרט מדגיש שיש דברים שאי אפשר ללמוד, כמו ניצוץ של גאונה.
גם אם אדם עובד קשה, הוא לא תמיד יקבל את הכישרון הייחודי של אחר.
מוזיקה של הסרט כוללת יצירות של מוצרט. פסקול הסרט נמכר במיליוני עותקים.
הסרט זכה לשבחי מבקרים ולפרסים רבים.
יצאה גם גרסה ארוכה יותר ב-2002, והיא עוררה דיון בין המבקרים.
תגובות גולשים