אַבּוֹרָאִים (ביחיד אמורא) הם חכמי התלמוד שפעלו אחרי חתימת המשנה ועד חתימת התלמוד הבבלי, במאות ה-2 עד ה-5 לספירה. הם נדונו ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי. תפקידם היה ליישב, לפרש ולהרחיב את דברי התנאים (התנאים הם החכמים שקבעו את נוסח המשנה), ובכך ליצור את גוף הדיונים שנקרא התלמוד (אוסף שיחות הלכתיות ומחלוקות). אחרי האמוראים הגיעו הסתמאים והסבוראים, שסיימו את עריכת התלמוד.
אמוראים בבבל נקראו בדרך כלל "רב" (כמו "רב יהודה"). אמוראים בארץ ישראל נקראו "רבי" (כמו "רבי יוחנן"). בין המפורסמים: רב (אבא בר אייבו או באבא אריכא), תלמידו של רבי יהודה הנשיא; רבי יוחנן, מהבולטים בארץ; ורב אשי ורבינא, שסימנו את סיום עריכת התלמוד הבבלי.
הכינוי "אמורא" מקורו בתפקיד בבית המדרש. האמורא היה מבאר את דברי החכם לקהל, כלומר מסביר או מתרגם אותם. בהמשך הפך השם לתואר כללי לחכמי התקופה שאחראיים על הביאור וההרחבה של המשנה.
האמוראים פעלו בשני מרכזים עיקריים: בבל וארץ ישראל. בבבל המרכזים התורניים הראשיים היו ישיבת סורא וישיבת נהרדעא (שלאחר חורבנה עברה לפומבדיתא). בארץ ישראל מרכזים חשובים היו טבריה וקיסריה. היו כ-500 אמוראים ידועים.
המצב המדיני השפיע על הלימוד: בארץ ישראל היו קשיים תחת שלטון האימפריה הביזנטית, ובגלל זה הלימוד שם לעיתים היה פרקטי ומכוון לפסיקה. בבבל, תחת האימפריה הסאסאנית, הלימוד התקיים באופן נוח יותר. בבבל נטו העיסוק בפלפול, ניתוח ודיון עמוק בסוגיות, ואילו בארץ ישראל נטו לשיטה פשוטה שמובילה להלכה.
אמוראים נדדו בין המרכזים ונשמרו קשרים. חלק מהן צדק/פרשנויות טוענות כי בבבל שררו היררכיות ויריבויות, ואילו בארץ ישראל נהגו לדיון משותף ומכבד יותר.
רוב המידע על חייהם נלקח מהתלמודים ומהמדרשים. שמות רבים מופיעים שם, אך לא תמיד יש מקורות חיצוניים לאימות. לכן קיים ויכוח מדעי על מהימנות ודיוק הביוגרפיות שהתלמוד מספק.
אמוראים (יחיד: אמורא) הם חכמים פוסקים. הם פעלו אחרי כתיבת המשנה, במאות ה-2 עד ה-5 לספירה. הם הרחיבו והסבירו את דברי החכמים הקודמים.
"אמורא" היה תפקיד בבית המדרש. האמורא הסביר את דברי החכם לציבור. אחרי זה השם הפך לתואר לכל מי שעשה את התפקיד הזה.
האמוראים פעלו בשני מקומות חשובים: בבל (כיום עיראק) וארץ ישראל. המרכזים היו ישיבות כמו סורא, נהרדעא וטבריה. ידועים כ-500 אמוראים.
בבבל הלימוד היה פתוח ונרחב יותר. בארץ ישראל לימדו בדרך פשוטה שמובילה להחלטה הלכתית. האמוראים גם נסעו ותקשרו זה עם זה.
מידע על חייהם מגיע בעיקר מהתלמוד ומהמדרשים. יש שמות רבים, אבל לא תמיד אפשר לבדוק את הכל במקורות חיצוניים.
תגובות גולשים