אמיליו דה בונו

אמיליו דה בונו (19 במרץ 1866, 11 בינואר 1944) היה קצין ופוליטיקאי איטלקי. הוא נודע כאחד המנהיגים הבכירים במשטרו של בניטו מוסוליני.


דה בונו נולד בקאסאנו ד'אדה, סמוך למילאנו. הוא התגייס לצבא בשנת 1884 ועלה עד דרגת גנרל. שירת במלחמות של תחילת המאה ה-20, ובמיוחד במלחמת העולם הראשונה.

בתחילת שנות ה‑20 סייע לארגן את המפלגה הפשיסטית. בשנת 1922 היה בין מארגני המצעד על רומא, שאיפשר למוסוליני עליית כוחו. לאחר מכן כיהן בתפקידים ביטחוניים וממשלתיים, כגון מפקד המשטרה, מפקד המיליציה והמושל של טריפוליטניה (אזור בצפון אפריקה).

בנושא משפטי, ב‑1925 הוא נשפט על חלקו ברצח הסוציאליסט ג'אקומו מאטיאוטי, אך נמצא זכאי. ב‑1929 מונה לשר המושבות.

ב‑1935 מונה למפקד הצבא במלחמה האיטלקית‑אתיופית (כשהאיטליה פתחה מתקפה באתיופיה). כעבור חודשים הוחלף בפייטרו באדוליו, מכיוון שמוסוליני חשב שהקצב איטי מדי. ב־16 בנובמבר 1935 קיבל את התואר "מרשל איטליה".

דה בונו התנגח ברעיון כניסת איטליה למלחמת העולם השנייה. ב‑1942 מונה לשר הפנים. ב‑24 ביולי 1943 הצביע בעד ההדחה של מוסוליני במועצה הפשיסטית העליונה. לאחר ששוחרר מוסוליני בידי הגרמנים והוקמה "הרפובליקה של סאלו", נתפס דה בונו.

הוא עמד בפני משפט ראווה בעיר ורונה. משפט ראווה, משפט שמטרתו להעניש פוליטית ולא תמיד לחקור עובדות, והוצא להורג ב‑11 בינואר 1944.

אמיליו דה בונו (1866, 1944) היה קצין ואיש ממשל מאיטליה. הוא עבד לצידו של המנהיג מוסוליני.


דה בונו נולד ליד מילאנו. הוא נכנס לצבא בגיל צעיר והתקדם לדרגות גבוהות. לחם במלחמות במאה ה‑20.

בסוף שנות ה‑10 וה‑20 הוא עזר להקים את המפלגה הפשיסטית. פשיזם (פשיסטית) היא תנועה שרצתה שלטון חזק במדינה. ב‑1922 הוא היה חלק מ"מצעד על רומא" שגרם למוסוליני להגיע לשלטון.

דה בונו מילא תפקידים חשובים. הוא היה מפקד צבאי ומושל באזור בצפון אפריקה. ב‑1925 הואשם ברצח פוליטי, אבל זוכּה. ב‑1929 נעשה לשר המושבות.

ב‑1935 פיקד על כוחות במלחמה נגד אתיופיה. לאחר זמן קצר הוחלף, וקיבל תואר כבוד גבוה, "מרשל איטליה".

בשנים הבאות הוא התנגד לכניסה למלחמת העולם השנייה. ב‑1943 הצביע בעד להוריד את מוסוליני מהשלטון. לאחר מכן הוא נתפס והורשע במשפט בעיר ורונה. ב‑11 בינואר 1944 הוא הוצא להורג.