אנדוסימביוזה

תהומות כמו תולעת הצינור Riftia pachyptila מגדלות בחלק מגופן חיידקים שמסייעים להן להשיג מזון.

אנדוסימביוזה (endo = בתוך, sym = יחד, biosis = חיים) היא מצב שבו יצור אחד חי בתוך יצור אחר. היצור שנמצא inside נקרא "אורח" והפונדקאי נקרא "מארח". זו לרוב הדדיות: שני הצדדים מרוויחים מהקשר.


הביולוגית לין מרגוליס הציעה ב־1967 שהמיטוכונדריה והכלורופלסט, אברונים בתאים איקריוטיים, הגיעו במקור מחיידקים. לפי הרעיון, לפני יותר מ־1.8 מיליארד שנים היו רק תאים פרוקריוטיים (חיידקים בלי אברונים). חלק מהם נכלאו בתאים אחרים במקום להיעכל. במקרה זה, האורח סיפק יתרונות כמו פוטוסינתזה (הפקת אנרגיה מאור השמש) או נשימה אירובית (הפקת אנרגיה עם חמצן). עם הזמן הפכו האורחים לתלותיים במארח והפכו לאברונים: כלורופלסטים בתאים צמחיים ומיטוכונדריה בתאים בעלי חיים.

התהליך שהוצע כולל איבוד מאפיינים עצמאיים של האורח והשתלבות גנטית ותפקודית בתוך התא המארח.


בהתחלה רעיון מרגוליס נדחה וקיבל התנגדות. היא פרסמה את מאמרה "On the Origin of Mitosing Cells" ב־1967 אחרי דחיות רבות. רק אחרי כמה עשורים, עם ראיות גנטיות ותצפיות נוספות, התקבל הרעיון בקהילה המדעית והפך להסבר מקובל.

קיימות עדויות תצפיתיות לחיזוק התאוריה. למשל מינים של ריסניות (יצורים חד־תאיים) שניזונים מאצות שומרים את הכלורופלסטים של האצות בתוך גופם למשך ימים. הכלורופלסטים ממשיכים לבצע פוטוסינתזה לטובת הריסניות, בעוד הריסניות מספקות להם מזון והגנה. המאמר של מרגוליס היום נחשב למאמר מדעי קלאסי.

תולעת צינור Riftia מחזיקה חיידקים שעוזרים לה לקבל מזון.

אנדוסימביוזה היא כשהמצב שבו יצור חי בתוך יצור אחר. היצור שבתוך קוראים לו "אורח". היצור שמחזיק בו קוראים לו "מארח". בדרך כלל שניהם נהנים מהקשר.


המדענית לין מרגוליס אמרה ב־1967 ששני חלקים בתאים הגיעו מחיידקים. כלורופלסט (כלורופלסט הוא מקום שבו קורה פוטוסינתזה, הפקת מזון מאור השמש) הגיע מתא שעמד בפוטוסינתזה. מיטוכונדריה (מיטוכונדריה מייצרת אנרגיה לתא) הגיעה מתא שעשה נשימה עם חמצן. לפני מיליארדי שנים חיידקים נכנסו לתאים אחרים ולא נעלמו. עם הזמן הם הפכו לחלק מהתא.


בהתחלה מדענים לא האמינו ברעיון הזה. אחרי שמצאו ראיות גנטיות הראו שהרעיון נכון. יש גם דוגמה: יצורים חד־תאיים ששומרים כלורופלסטים של אצות כדי לעשות פוטוסינתזה ולקבל מזון.