אנדריי צ'יקטילו

אנדריי רומנוביץ' צ'יקטילו נולד ב-16 באוקטובר 1936 בכפר יבלוצ'נויה שבאוקראינה. בתור ילד שמע מאמו סיפור שאחיו הגדול נעלם ונאכל בתקופת הרעב, אך אין תיעוד לכך. משפחתו סבלה בזמן המלחמה, ואביו הוכרז כ"אויב העם" לאחר שחזר משבי.

בבית הספר היה מופנם ומקולל על ידי חבריו. הוא סבל מביישנות ונזקק למשקפיים רק בגיל 30. ב-1957, 1960 שירת בצבא. לאחר מכן עבר לרוסטוב על הדון, עבד כמהנדס והצטרף למפלגה הקומוניסטית.

ב-1964 נישא לפאינה. לזוג נולדו ילדים, ביניהם יורי, שלימים עבר לפשע. ב-1970 סיים הכשרה כמורה ועבד בבית-ספר פנימייה בדרום רוסיה. התלמידים לעגו לו. בשל החשש וההשפלות הגיע לשיעורים כשהוא נושא סכין.

ב-22 בדצמבר 1978 ביצע את הרצח הראשון שלו. קורבנה הייתה ילדה בת 9, ילנה זקוטנובה. צ'יקטילו פיתה אותה והביא אותה ליער או לבית מבודד, שם רצח אותה. אחרי המקרה הוא נעצר לחקירה אך שוחרר כיוון שהיה חבר במפלגה. אדם אחר הודה תחת לחץ והרוצח שוחרר.

הרציחות התרחשו בין 1978 ל-1990. צ'יקטילו הודה בסך הכל ב-56 רציחות, והוא נשפט על 53 והורשע בעשרות מהן. קורבנותיו היו בעיקר ילדים, נערים ונשים צעירות, גם אנשים פגיעים כמו חסרי בית או בעלי פיגור שכלי.

בדפוס הפעולה שלו נהג לפגוש קורבנות בתחנות רכבת או אוטובוס, לשכנע אותם ללכת עמו ליער ואז לתקוף. על הגופות נמצאו פצעי דקירה רבים, ולעיתים חלקי גוף נעקרו. החקירות מראות שלצ'יקטילו היו סטיות מיניות קשות, וסיפוק מיני שהתקשר למעשה הרצח.

ב-1984 נעצר זמנית בשוק בעקבות התנהגות חשודה. בעת החיפוש נמצאו אצלו פריטים חשודים ונלקחו דגימות דם. בדיקות שגויות העניקו לו אליבי, והוא שוחרר לאחר שנשללה חברותו במפלגה ונשלח לעבודות שירות קצרות. בשנים שחלפו המשיך לפעול והרציח עוד אנשים.

בדצמבר 1985 השיקה המשטרה מבצע רחב להטלת מעקב על חשודים ולאיתור הרוצח. במבצע נבדקו עשרות אלפי בני אדם ונערך מעקב נרחב בתחנות רכבת וביערות. צ'יקטילו אף הצטרף כמתנדב לשמירה בתחנות, ונקט זהירות במשך תקופה.

פסיכיאטר פלילי הגדיר את הרוצח כנקרוסאדיסט, אדם שמוצא סיפוק בהתעללות ובמיתת הקורבן. הוא סבר כי הרוצח אדם רגיל מבחינה חיצונית, בעל משפחה, שעבד ונסע לעיתים לעבודה, ולעיתים סבל מאימפוטנציה (חוסר יכולת לבצע יחסי מין). הפרופיל סייע במעבר מהשערות לבדיקת אנשים מסוימים.

בשלהי שנות ה-80 גל הרציחות התחדש. גופות נמצאו אפילו בפארקים עירוניים ברוסטוב על הדון ובערים אחרות. חקירות ארוכות נערכו, ובסוף הליך זיהוי מתרכז בשמו של צ'יקטيلو, ששמו לא היה נפוץ.

ב-6 בנובמבר 1990 ביצע את רצח הקורבן האחרון המיוחס לו. לאחר ימים ספורים שוחטה החקירה ושמו עלה מחדש. ב-20 בנובמבר הושם במעקב. ב-1990 נעצר לאחר שהתנהגותו עוררה חשד וסריקות בביתו גילו סכינים ונעליים שתאמו לעקבות בזירות. בהתחלה לא הוסברו הראיות, אך לאחר שיחת פסיכיאטר ב-30 בנובמבר הודה צ'יקטילו ברציחות והחל לשתף פעולה. בסופו של דבר הודה ב-56 רציחות.

פסיכיאטרים משפטיים קבעו שאינו פסיכוטי וכשיר למשפט. משפטו החל ב-1992 ברוסטוב על הדון. במהלך המשפט הוא התנהג בחוסר כבוד, צעק והטיח האשמות שונות. בית הדין הרשיע אותו בעבירות רבות והוא נידון למוות על 53 מקרי רצח.

בקשתו לחנינה נדחתה ב-4 בינואר 1994. ב-14 בפברואר 1994 הוצא להורג בירייה בכלא בנובוצ'רקסק.

המקרה זעזע את הציבור ברוסיה של שנות ה-90. שמו הפך לסמל לרוצח סדרתי ושימש בסלנג. פרשתו נידונה בספרים, סרטים ותכניות. כמה רוצחים אחרים ציינו את המשפט כהשראה לרציחותיהם.

על המקרה נכתבו ספרים וסרטים, ביניהם הספר The Killer Department ושמו של צ'יקטילו שימש כבסיס לסרטים ותכניות טלוויזיה. כמה יצירות השתמשו בפרשתו כהשראה לסיפורת ולתיעוד.

ב-1991 בני משפחתו שינו את שם המשפחה ועברו לנצור חיים בעיר חרקיב. בשנת 2025 דווח בתחילה כי בנו יורי נהרג במלחמה במחוז חרקיב, אך כמה ימים לאחר מכן פורסם סרטון שבו יורי טוען שהוא חי ומכחיש ששירת בצבא אוקראינה.

אנדריי צ'יקטילו נולד ב-1936 בכפר באוקראינה. כילד שמע סיפור קשה על אח שנעלם. אין הוכחות לסיפור הזה.

בבית הספר הלעיגו לו. היה מופנם וביישן. בבגרותו הוא עבד כמורה ונישא. היו לו ילדים.

ב-1978 התרחשה הפעם הראשונה שבה אדם נהרג על ידו. הוא פיתה ילדה קטנה והרג אותה. אחר כך שוחרר מהחקירה.

במשך השנים 1978, 1990 נרצחו אנשים רבים על ידו. הוא הודה בלמעלה מ-50 מקרי רצח. קורבנותיו היו בעיקר ילדים ונערות.

רבים מהפשעים התרחשו ליד תחנות רכבת וביערות. החוקרים למדו לתאר את סוג האישיות שעושה פשעים כאלה.

ב-1985 ערכו המשטרה מבצע גדול למצוא את הפושע. בדקו הרבה אנשים ונערכו מעקבים בתחנות רכבת.

ב-1990 נעצר לבסוף. לאחר חקירות וראיונות הוא הודה והובא למשפט. בית המשפט קבע שהוא אחראי על פשעים רבים.

ב-1994 נדחה בקשתו לחנינה. הוא הוצא להורג על ידי המדינה.

המקרה עורר הרבה עניין בתקשורת. ספרים וסרטים עסקו בסיפור. משפחתו שינתה את שם המשפחה ועברה לעיר אחרת.

בשנת 2025 דווח תחילה שבנו יורי נהרג, אך אחר כך פורסם סרטון שבו יורי אמר שהוא חי.