אנטון דניקין

אנטון איבנוביץ' דניקין (1872, 1947) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית. הוא נולד בעיירה שבאזור ורשה. אביו היה קצין צבאי בדימוס ואמו פולנייה. סיים בית ספר לקצינים בקייב ולמד באקדמיה של המטה הכללי. את ניסיונו הקרבי הראשון רכש במלחמת רוסיה, יפן כששירת כקצין מטה של דיוויזיית חיל רגלים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הועלה לדרגת גנרל. בתחילה שימש כראש מטה של הארמייה השמינית, ואז עבר לפיקוד על חטיבה ודה־פקטו על דיוויזיה. השתתף במתקפת ברוסילוב (מתקפת נגד רוסית חשובה ב-1916). בסוף 1916 פיקד על גוף שנלחם בגרמנים ברומניה, ולמעשה פיקד גם על הצבא הרומני שנלחם לצד הרוסים. ב-1917 מונה למפקד חזית דרום־מערבית.

באוגוסט 1917 נעצר בעקבות תמיכתו בגנרל לאוור קורנילוב, שניסה להפיל את הממשלה הזמנית. בדצמבר 1917 דניקין נמלט מהכלא והגיע לנובוצ'רקסק בדרום רוסיה.


בנובוצ'רקסק השתתף בהקמת כוח אנטי־בולשביקי (הבולשביקים הם המפלגה הקומוניסטית ששלטה לאחר מהפכת 1917). הכוח נקרא "צבא המתנדבים" והיה חלק מה"צבא הלבן", כוחות שהתנגדו לבולשביקים. בתחילה פיקד על דיוויזיה מספר 1, ובאפריל 1918, אחרי מותו של קורנילוב, נטל את הפיקוד על צבא המתנדבים.

בשיאה, ב-1919, פיקד דניקין על רוב הכוחות הלבנים בדרום רוסיה. צבאו, שנקרא "הכוחות המזוינים של דרום רוסיה", התקדם עד שמשתלט על חלקים ותקרב כלפי מוסקבה. בקיץ 1919 אפילו איימו לכבוש את מוסקבה, אבל ההתקדמות נעצרה לאחר תבוסה בקרב ליד אוריול באוקטובר 1919. מאז צבאיו נדחקו חזרה עד שהגיעו לחצי־האי קרים במרץ 1920.


בשטחים שבהם שלט דניקין הוא למעשה הנהיג מנהל חזק ודיכטטורי, ועל כן חייליו קראו לו "צאר אנטון". כדוגל בעקרון מונרכיה חוקתית, הקים "מועצה מיוחדת", גוף שנועד לנהל את האזורים שבשליטת הצבא הלבן.

בתקופת שלטונו אירעו גם פוגרומים, התקפות אלימות על יהודים. מחקר משנת 1951 של נחום גרגיל מצא כי תחת שלטונו של דניקין התרחשו 887 פוגרומים. כ־17% מהם בוצעו על ידי היחידות של הצבא הלבן שעליו פיקד.


באפריל 1920 העביר את הפיקוד לגנרל פיוטר וראנגל ועזב את רוסיה. בתחילה השתקע בבריטניה, ואז נדד לבלגיה, הונגריה ולבסוף התיישב בצרפת ב-1926. בגלות עסק בכתיבה ספרותית.

במלחמת העולם השנייה סירב להציע שיתוף פעולה עם הגרמנים. הוא אף קרא למהגרים הרוסים לתמוך במאבק ברית־המועצות נגד הנאצים. לאחר המלחמה עבר לארצות הברית מחשש להארה־סגר מצד ברית־המועצות. הוא מת ב-8 באוגוסט 1947 בעיר אן־ארבור במישיגן. בצוואתו ביקש שאפסו יובאו לרוסיה כאשר היא תהיה חופשית משלטון קומוניסטי.

בשנת 2005, באישור נשיא רוסיה, הועברו עצמותיו ועצמות אשתו ממערכת הקבורה במישיגן למוסקבה. קברו נמצא בבית העלמין של מנזר דונסקוי במוסקבה.

אנטון דניקין נולד ב-1872. אביו היה קצין. למד בבית ספר לקצינים בקייב ובאקדמיה צבאית. השתתף במלחמת רוסיה, יפן ובלחימה במלחמת העולם הראשונה. ב-1914 הועלה לדרגת גנרל.


ב-1917 נמלט דניקין מהכלא והתחבר לכוח שנקרא "צבא המתנדבים". זה היה חלק מה"צבא הלבן", קבוצות שהתנגדו לשלטון הקומוניסטי (הבולשביקים). ב-1918 נהרג המפקד קורנילוב ודניקין לקח את הפיקוד.

ב-1919 צבאו התקדם לכיוון מוסקבה אך הפסיד בקרב ליד אוריול והידק את נסיגתו עד קרים ב-1920.


בראש האזורים שכבש שלט דניקין באגרסיביות. הוא קיבל את הכינוי "צאר אנטון". בתקופתו היו גם פוגרומים. פוגרומים הם תקיפות אלימות נגד יהודים. מחקר מצא שבתקופתו היו מאות פוגרומים, וחלק מהם בוצעו על ידי הצבא הלבן.


אחרי שהפסיד, עזב דניקין את רוסיה ונדד בין מדינות. ב-1926 התיישב בצרפת וכתב ספרים. במלחמת העולם השנייה סירב לשתף פעולה עם הגרמנים וקרא לתמוך בברית־המועצות נגד הנאצים. אחרי המלחמה עבר לארצות הברית. הוא מת ב-1947 בעיר אן־ארבור, מישיגן.

בשנת 2005 הביאו את עצמותיו למוסקבה והוא קבור במנזר דונסקוי.