אנטון שמיד (1765, 1855) היה מדפיס אוסטרי נוצרי שהתמחה בהוצאת ספרים עבריים. מדפיס = אדם שמדפיס ומוציא ספרים לאור. הוא נולד בצוותל ומת בתקופת חייו בוינה.
אביו שלח אותו ללמוד במנזר ולשמש ככומר, אך הוא ויתר על זה ועזב את הלימודים. ב-1785 נעשה שוליה אצל המדפיס הקיסרי יוזף קורצברק. שם למד מדעי המזרח, וכך הופקד במיוחד על הדפסת ספרים בעברית.
בהמשך פתח בית דפוס עצמאי והוציא רישיון להדפסה מהקיסר פרנץ השני. התנאי היה שכל ספר שידפיס יופקד עותק שלו בספרייה הקיסרית. היעדר יבוא של ספרים עבריים מחו"ל עזר מאוד להצלחתו. לבסוף רכש את בית הדפוס של קורצברק. אחרי מותו המשיך בנו, פרנץ שמיד, לנהל את המפעל.
שמיד שיתף פעולה עם אנשי תנועת ההשכלה (השכלה = תנועה של חוכמה והתקדמות בקרב היהודים) כמגיהים ועורכים. בין המועסקים ששמו השפעה היו יהודה ליב בן-זאב, שמואל רומאנלי ומנדל שטרן. בבית הדפוס הודפסו בין השאר המקרא עם הביאור של מנדלסון, משנה, תלמוד, כתבי הרמב"ם, סידורים ומחזורים, קינות וסליחות, וכן כתבי עת של תקופת ההשכלה כמו "ביכורי העתים" ו"כרם חמד".
אנטון שמיד (1765, 1855) היה מדפיס אוסטרי. מדפיס = אדם שמדפיס ספרים.
הוא נולד בצוותל ומת בוינה. אביו רצה שיהיה כומר. הוא עזב את המנזר ולא היה כומר.
ב-1785 התחיל ללמוד כעוזר אצל המדפיס הקיסרי יוזף קורצברק. שם למד מדעי המזרח. זה פירושו לימוד על שפות וספרים מהמזרח.
אחר כך פתח בית דפוס משלו. הקיסר נתן לו רישיון. בתנאי שהוא יפקיד עותק מכל ספר בספרייה הקיסרית. איסור על יבוא ספרים עבריים מחו"ל עזר לעסק שלו. אחר כך קנה גם את בית הדפוס של קורצברק.
הוא העסיק אנשים מתנועת ההשכלה. ההשכלה = קבוצת חכמים שרצו ללמוד ולחדש. שמיד הדפיס ספרים חשובים, למשל המקרא עם ביאור של מנדלסון, משנה, תלמוד וסידורים.
תגובות גולשים