אנטוני גאודי

אנטוני גאודי אי קורנט (25 ביוני 1852, 10 ביוני 1926) היה אדריכל קטלאני שנודע בסגנון פיסולי וייחודי. עבודתו משויכת לתנועת המודרניסטה, שהיא המהות האדריכלית של אר נובו (Art Nouveau), אך סגנונו נקרא לעתים פשוט "סגנון גאודי".

גאודי נולד בראוס שבקטלוניה במשפחה של אמני קרמיקה. אביו, שגם עיצב כלי נחושת, לימד אותו ריתוך ועבודות מתכת. הוא למד אדריכלות בבית הספר בברצלונה, ושם חי ויצר רוב חייו. לא נישא.

בתחילת דרכו הושפע מגותיקה ומהאדריכלות העממית של קטלוניה, וגם מעבודתו של ויולה-לה-דוק. בהמשך פיתח סגנון מקורי, לא שגרתי ופנטסטי. בבנייניו ניתן למצוא צורות אורגניות כמו צדפות, עלים ושורשים; קשתות ארוכות ומחודדות; וצורות שדומות לגלי מים. סופר כמו סלבדור דאלי תיאר חלק מעבודותיו כחקייניות של הים.

טכניקה בולטת שלו הייתה תליית משקולות על חוטים כדי לקבל קווים מעוקלים ומאוזנים. הוא העתק את הקשתות ההפוכות שנוצרו כך לתוכניות הבניין. בנוסף השתמש בפסיפסים משברי חרסינה, ריבויי אריחונים צבעוניים, לקישוט חזיתות.

לצד ההערכה העצומה שקיבל מאוחר יותר, בתחילה חלק מתושבי ברצלונה וביקורתיים לא אהבו את יצירותיו. לדוגמה, את קאזה מילה כינו בצחוק "לה פדררה" (המחצבה). גאודי עבד רבות עם הפטרון העשיר אאוסבי גואל, ותכנן גם מבנים לשכונות עובדים. את שמותיו המפורסמים ביותר אפשר לראות בעיקר ברובע האישמפלה של ברצלונה.

גאודי היה לאומן קטלאני נלהב. הוא דיבר רק קטלאנית ותמך ברפורמות חברתיות. בשנותיו האחרונות התרכז בדת הקתולית ובעבודתו הגדולה ביותר, כנסיית סגרדה פמיליה (המשפחה הקדושה). הוא לא הספיק להשלים אותה. גאודי נפגע בינואר 1926, נדרס על ידי חשמלית ומת לאחר מכן. בתחילה לא זוהה והוא נדחה בטעות כקבצן. אלפי אנשים התייצבו ללווייתו, שאורכה נמתח על פני קילומטרים כאשר ארונו הוצב בסגרדה פמיליה.

לאחר מותו נמצאו תוכניות שגאודי השאיר, כולל רעיונות לבניין גבוה בניו יורק. חלק מתוכניות אלה שימשו מאוחר יותר כהשראה להצעות בנייה.

עבודותיו המפורסמות ביותר נמצאות בברצלונה. שבע מהן הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. בין הבולטים: סגרדה פמיליה, קאזה מילה, קאזה באליו ופארק גואל. עיריית ברצלונה מבקשת להשלים את בניית סגרדה פמיליה עד 2026, לרגל 100 שנים למותו.

אנטוני גאודי (1852, 1926) היה אדריכל מקטלוניה. אדריכל זה מתכנן בניינים.

גאודי נולד בעיירה ראוס. משפחתו עבדה בקרמיקה. אביו לימד אותו ריתוך.
הוא למד אדריכלות בברצלונה ונשאר שם כל חייו. הוא לא התחתן.

הבניינים של גאודי נראים כמו טבע. אפשר לראות בהם צדפות, עלים וגלים. הוא אהב קשתות מעוקלות. כדי לתכנן אותן, תלש משקולות על חוטים. את הצבעים עשה מפסיפסים. פסיפס זה רישומי אריחונים שבורים ודבוקים יחד.

אנשים רבים לא אהבו את העיצובים בתחילה. למשל קאזה מילה קיבלה את הכינוי "לה פדררה", המחצבה. אבל עם הזמן בארמון וברחובות ברצלונה העריכו את עבודתו. היום אנשים רבים מבקרים בבניינים שלו.

גאודי הקדיש את שנותיו האחרונות לבניית כנסייה גדולה, סגרדה פמיליה. הוא לא הספיק לסיים אותה. יום אחד נדרס על ידי חשמלית ונפטר. הרבה אנשים באו להיפרד ממנו בכנסייה. ברצלונה רוצה לנסות לסיים את הכנסייה עד 2026.

חלק מעבודותיו מוכרות בעולם. פארק גואל, קאזה מילה וסגרדה פמיליה הם דוגמאות בולטות. גם נמצאו תוכניות שלו לבניין גבוה בניו יורק.