אנימה (הנפשה)

אָנִימֶה (ביפנית: アニメ) הוא הכינוי לאנימציה שמקורה בעיקר ביפן. מבחינת היפנים זו גם תופעה תרבותית רחבה וגם ייצוא תרבותי. אנימה מאופיינת בסגנון ציור מגוון, לעיתים בדמויות עם עיניים גדולות, אף קטן ושיער מעוצב, אך יש גם סגנונות ריאליסטיים שונים. רבים מהכוחות היצירתיים מגיעים מהמאנגה, הקומיקס היפני, ולעתים אנימות מבוססות על חוברות מאנגה או להפך.

ביפנית המילה "אנימה" מתייחסת לכל אנימציה. מחוץ ליפן המונח משמש בעיקר לאנימציות יפניות.

האנימציה היפנית החלה להתפתח בתחילת המאה ה-20, בהשפעת סרטים זרים. אנימציה מסחרית הופקה לראשונה ביפן ב-1917. בשנות ה-60 נוצר המראה האיקוני של האנימה, בהשפעת מאנגה ואמנים כמו אוסמו טזוקה. טזוקה פיתח שיטות שייעלו את הייצור והובילו לעלייה במספר היצירות. בשנות ה-70 וה-80 האנימה התרחבה בז'אנרים שונים, כולל הז'אנר עם רובוטים וטכנולוגיה עתידנית. מאז שנות ה-90 הפופולריות העולמית עלתה בהתמדה.

לאנימה יש ז'אנרים רבים לפי נושא וקהל יעד. קיימות חלוקות לפי גיל ומגדר, כמו שונן (נוער בנים) ושוג'ו (נוערות), וכן תתי-ז'אנרים ייחודיים כמו יורי (אהבה בין נשים), יאוי (הומוארוטיקה לנשים) והארם הפוך (Reverse Harem).

אנימה מגוונת מבחינה אמנותית, אך יש לה כמה מאפיינים נפוצים: עיניים בולטות, הבעות מוגזמות וטיפול מוקפד ברקעים שמייצרים אווירה. היוצרים בוחרים סגנון לפי הקהל והעלילה, ולכן יש מקום רחב להבעה אישית.

ייצור אנימה כולל סטוריבורד, עיצוב דמויות, ציור ואנימציה. מאז שנות ה-90 נעשה שימוש נרחב במחשב לשילוב עם ציור ידני. לעומת אנימציות מערביות שמדגישות תנועה חלקה, באנימה לעיתים שומרים על ציור אסתטי והרקעים מקנים תחושת עומק. נהוג להפיק את האנימציה לפני הדיבוב, וזה יכול ליצור אתגרים בסנכרון שפתי הדמויות.

אנימה מופקת בטלוויזיה, לקולנוע, לווידאו ולאינטרנט. הפורמטים העיקריים: סדרות טלוויזיה, OVA (יציאת וידאו מקורית), ONA (לרשת) וסרטים באורך מלא. סדרות טלוויזיה הן הפורמט הנפוץ, בדרך כלל עם פרקים של כ-23, 25 דקות. OVA הן לרוב סדרות קצרות או פרקים בודדים ששוחררו להדפסה ביתית.

נכון ל-2019 פועלים ביפן מעל 430 אולפני אנימציה. אולפנים בולטים כוללים את סטודיו ג'יבלי, גאינאקס וטואי אנימציה. הפקה של פרק יכולה לעלות מאות אלפי דולרים. מרבית ההכנסות של יצירות רבות מגיעות ממכירות DVD ו-Blu-ray, ושוק הזיכיונות וההפצה מחוץ ליפן מהווים חלק גדול מההכנסות.

אנימה זכתה לפופולריות עולמית והשפיעה על תרבויות רבות. בשנות ה-80 והמאה ה-90 זיכיונות כמו פוקימון ודרגון בול עזרו לפרוץ שווקים מערביים. האינטרנט ושירותי סטרימינג הגבירו את הנגישות. סביב האנימה צמחו קהילות מעריצים, כנסים וקוספליי.

"אוטאקו" הוא כינוי למעריצים נלהבים של אנימה ומאנגה. במקור ביפנית יש למונח קונוטציות שליליות קלות, אך בחוץ־ליפן משתמשים בו לעתים כחיובי.

אנימה זכתה גם לביקורת. טענות נפוצות מתייחסות לתכנים אלימים או ארוטיים מוגזמים ולעתים להתנהגות קיצונית של חלק מהמעריצים. ביצוא נערכת לפעמים הסתגלות או עריכה של התוכן למדינות אחרות.

אנימה החלה להגיע לישראל בשנות ה-80. בשנות ה-90 גדל הייבוא עם דיבובים לעברית. בשנים מאוחרות יותר הגיעו גם שידורים ביפנית עם כתוביות וערוצי ייעודיים לסרטי אנימה.

אָנִימֶה (ביפנית: アニメ) היא אנימציה שמקורה בעיקר ביפן. אנימציה פירושה סרטים מצוירים.

ביפן המילה "אנימה" אומרת כל אנימציה. בחוץ ליפן היא מתייחסת במיוחד ליצירות יפניות.

אנימציה יפנית התחילה בתחילת המאה ה-20. ב-1917 הופקו סרטים אנימציה מסחריים ביפן. בשנות ה-60 התפתח המראה המוכר של האנימה. מאז יצאו אלפי סדרות וסרטים.

יש אנימות לילדים, לנוער ולמבוגרים. יש גם סוגים מיוחדים של סיפורים על אהבה, מדע בדיוני ורובוטים.

דמויות באנימה לעיתים עיניים גדולות, אף קטן ושיער צבעוני. לעתים ההבעות מוגזמות כדי להראות רגשות.

אנימה יוצאת בטלוויזיה, בקולנוע ובאינטרנט. OVA אלה פרקים שיוצאים תחילה על וידאו. ONA היא אנימה לאינטרנט.

אנימה הפכה פופולרית בעולם. סדרות כמו פוקימון ודרגון בול הגיעו למדינות רבות. היום אפשר לצפות באנימה גם באינטרנט.

"מאנגה" זה הקומיקס היפני. "אוטאקו" זה שם למעריץ גדול של אנימה.

אנימה החלה להיות משודרת בישראל בשנות ה-80. חלק מהסדרות דובבו לעברית. כיום אפשר למצוא אנימות גם בכתוביות או בשפת המקור.