אנרגיה שאובה (אגירה שאובה, Pumped-storage hydroelectricity) היא שיטה לשמור אנרגיה על ידי שאיבת מים ממאגר נמוך למאגר גבוה. המים במאגר העליון שומרים אנרגיה פוטנציאלית, אנרגיה שנמצאת בגלל הגובה. כשמורידים את המים, האנרגיה הפוטנציאלית הופכת לאנרגיה קינטית, אנרגיה של תנועה, שמשתמשים בה להנעת טורבינות ולייצור חשמל.
השיטה מאפשרת לאחסן עודפי חשמל שנוצרו בזמנים בהם הביקוש נמוך, ולשחרר אותם בזמני שיא. ייצור החשמל להנעת המשאבות יכול להיות מזהם אם מקורו בדלקים, אך המערכת עצמה לא מזהמת כאשר היא מפיקה חשמל מהמים.
בתכנון הראשוני של המוביל הארצי הוצעה שילוב מערכת אגירה שאובה באמצעות הפרש הגובה בין הכנרת לאשכול, אך הרעיון לא הוצא לפועל. בשנת 1985 משרד האנרגיה הציע להקים מתקנים כאלה כדי להחליף טורבינות גז בשעות שיא; נמצאו אתרים מתאימים, אך הפרויקט לא יצא לדרך.
על פי חוק משק החשמל (1996) והתקנות מ-2005 הוקצו מכסות מסובסדות לאגירה שאובה בהיקף של 800 מגה-ואט. עד 2009 ניתנו ארבע רישיונות להקמת תחנות בשיטה זו:
- צוק מנרה, שייכת לחברת "אגירה שאובה-אלקטרה". רישיון ראשון (200 מגה-ואט) פקע ב-2011. רישיון חדש ניתן ב-2016 להיקף של 340 מגה-ואט. באפריל 2021 הפרויקט יצא לדרך; תכנון ההקמה הוא 62.5 חודשים, וצפוי להסתיים ב-2027. הוסכם על הסכם של 20 שנה למכירת החשמל לחברת החשמל.
- גלבוע, שייכת לחברת "פי.אס.פי השקעות". תפוקה מתוכננת עד 300 מגה-ואט; הפרש הגובה כ-500 מ'. ב-2016 נכנסה חברה מארצות הברית כשותפה.
- מחצבת נשר (סמוך לחיפה), פרויקט של "כלל תעשיות"; בוטל עקב התנגדות עיריית נשר.
- כוכב הירדן, פרויקט של "תהל אנרגיית מים"; היקף מתוכנן 340 מגה-ואט.
ב-2017 רשות החשמל החליטה שלא להגדיל את מכסת האגירה השאובה. הסיבות היו עלות גבוהה של מתקנים אלה ואפשרות לכניסת מצברים (מאגרים חשמליים) לשימוש המוני.
במישור התאורטי צוין כי ניצול הפרשי גבהים בין קרקעית המכתש הקטן לים המלח (כ-400, 500 מ') היה מאפשר אחסון אנרגיה שיכולה לספק את צריכת החשמל של ישראל במשך כחודש שבוע ממוצע.
אנרגיה שאובה שומרת חשמל בעזרת מים. שואבים מים מבריכה נמוכה לבריכה גבוהה.
המים על הגובה שומרים אנרגיה פוטנציאלית. זהו כוח בגלל הגובה. כשמשחררים את המים, הם זזים ויש להם אנרגיה קינטית. אנרגיה קינטית היא כוח של תנועה. המים זורמים ומפעילים טורבינה שמייצרת חשמל.
השיטה עוזרת לשמור עודפי חשמל בשעות שאין בו שימוש. בשעות של צריכה גבוהה משחררים את המים ומקבלים חשמל. שאיבת המים עשויה להשתמש בחשמל מזהם, אבל כשהמערכת משחררת חשמל היא לא מזהמת.
היו כמה תכנונים לפרויקטים בישראל. הממשלה קבעה מכסה של 800 מגה-ואט לייצור באגירה שאובה.
כמה פרויקטים בולטים:
- צוק מנרה, הפרויקט יצא לדרך באפריל 2021. צפוי להסתיים ב-2027.
- גלבוע, מתוכנן להפיק עד 300 מגה-ואט.
- מחצבת נשר, הפרויקט בוטל בגלל התנגדות מקומית.
- כוכב הירדן, מתוכנן להפיק עד 340 מגה-ואט.
בשנת 2017 החליטו שלא להגדיל את המכסה. זה היה כי הפרויקטים יקרים, ומצפים לכניסת מצברים (סוללות) בעתיד.
ליד המכתש הקטן וים המלח יש הפרש גובה גדול. תאורטית אפשר היה לאגור שם חשמל עבור כל המדינה למשך שבוע בממוצע.
תגובות גולשים