אנרגיית נקודת האפס היא האנרגיה הנמוכה ביותר שמערכת פיזיקלית יכולה להכיל, והיא האנרגיה של מצב היסוד (מצב עם האנרגיה הכי נמוכה).
המושג הוצע על ידי אלברט איינשטיין ואוטו שטרן ב-1913 כתיקון לנוסחה של מקס פלאנק לאנרגיית אוסצילטור הרמוני קוונטי (מערכת שמדמה רטט כמו מסה על קפיץ אך ברמה הקוונטית). מערכת בטמפרטורה של האפס המוחלט נמצאת במצב היסוד, ולכן השם "נקודת האפס".
מושג מקביל הוא אנרגיית הריק, כלומר האנרגיה ליחידת נפח שנמצאת בחלל הריק. בקוסמולוגיה מחשיבים את אנרגיית הוואקום כמקור של הקבוע הקוסמולוגי (מונח שמופיע במשוואות המתארות את היקום). הערכות תיאורטיות של אנרגיית הוואקום שונות מהתצפיות בכ-120 סדרי גודל; פער עצום זה מכונה "בעיית ההיררכיה של הקבוע הקוסמולוגי".
באופן ניסיוני, אנרגיית נקודת האפס של הריק יכולה לגרום לאפקט קזימיר, כוח קטן שמופיע בין משטחים מוליכים שנמצאים במרחקים ננומטריים. אפקט זה ניתן למדידה במכשירים קטנים, וכוחו עלול לגרום להטיות או הידבקות של חלקים ננומטריים.
הרעיון שאפשר לשלוף אנרגיה ישירות מן הריק מושך מדענים וממציאים. נכון לעכשיו לא נמצאה דרך לשחרר אנרגיה שימושית מהנקודת האפס, ורוב המחקרים עדיין חקרתיים.
ברומנים ובסדרות מדע בדיוני משתמשים ברעיון של אנרגיית נקודת האפס כמקור כוח. דוגמה לכך היא סדרת סטארגייט.
אנרגיית נקודת האפס היא האנרגיה הכי נמוכה שמערכת יכולה לקבל.
זה קורה גם במצב שנקרא מצב היסוד. מצב היסוד הוא המקום שבו המערכת הכי רגועה.
גם בריק יש אנרגיה. אנרגיית הריק היא האנרגיה שנמצאת בחלל הריק.
מדענים חושבים שאנרגיית הוואקום קשורה לקבוע הקוסמולוגי. הם גילו פער מאוד גדול בין חישובים לתצפיות.
אפקט קזימיר הוא כוח קטן בין לוחות מתכת קרובים מאוד. כוח זה נובע מאנרגיית נקודת האפס. אפשר למדוד את זה במכשירים זעירים.
יש אנשים שרוצים להוציא אנרגיה מהריק. היום אין דרך להוציא אנרגיה שימושית כך.
בסיפורת מדע בדיוני משתמשים ברעיון הזה, למשל בסדרת סטארגייט.
תגובות גולשים