אסון הילסבורו אירע ב-15 באפריל 1989 באצטדיון הילסבורו בשפילד, אנגליה. במשחק חצי גמר הגביע האנגלי נתקלו אוהדי ליברפול בתדחוקת קהל קשה. באותה תקופה היו באצטדיונים גדרות ברזל גבוהות כדי למנוע פריצות לדשא, וגודלו של חלק מהיציעים איפשר עמידה בלבד (יציעי עמידה). מבנה זה והגדרות השפיעו על התפתחות האירוע.
המשחק היה אמור להתחיל ב-15:00, אך רבים מאוהדי ליברפול הגיעו מאוחר בגלל פקקי תנועה. סביב הדלתות המסתובבות נוצרה צפיפות גדולה בין 14:00 ל-14:45. המשטרה פתחה שערים משניים כדי לשחרר לחץ, אך הדבר הוביל לנהירה דרך מנהרה צרה אל שני מקטעי טריבונה שכבר היו מלאים.
הכניסה ההמונית גרמה להיצפות בחזית הטריבונה, אנשים נדחסו אל גדרות הברזל ונלחצו זה על זה. בהיעדר שוטרים וסדרנים בכניסה למנהרה, מי שנכנס לא ידע על הבעיה בקדמת היציע. המשחק החל אך הופסק לאחר שש דקות, בשעה 15:06, בעקבות המלצת המשטרה כאשר חלק מהאוהדים כבר טיפסו על גדרות.
בתחילה המשטרה חשבה שמדובר בפריצת אוהדים אל הדשא והגיבה בניסיון למנוע כניסות. הבלאגן והצפיפות היו כה חמורים שאנשים התאבדו תוך כדי עמידה; רבים נפצעו ואחרים ניסו לעזור לפצועים ולעקר אנשים מעבר לגדרות כדי להצילם. בסך הכול 97 אוהדים מתו כתוצאה מהאירוע, ו-766 נפצעו.
השופט לורד טיילור מונה לחקור את האסון. דו"ח טיילור קבע כי כישלון בשליטת המשטרה ופתיחת השערים המשניים ללא בקרה היו גורמים מרכזיים. הדו"ח הציע שינויים משמעותיים בבטיחות במגרשי כדורגל, ובהם הסרת גדרות ההפרדה ועלייה ליציעים כל-מושביים (כל צופה יחד עם מושב מסומן).
הדו"ח מצא גם כי מקטעי העמידה לא נשאו בעיה מהותית כשלעצמם, אבל מחסומי הלחץ וגדרות הברזל לא עמדו בתקנות הבטיחות, והבקרה בשערים כנראה הובילה למצב בו למקטעים נכנסו יותר מ-3,000 אנשים בזמן קצר.
המלצת הדו"ח העיקרית הייתה להפוך אצטדיונים גדולים לאצטדיונים עם מושבים לכל צופה. ליגות הכדורגל הבריטיות חוקקו תקנות חדשות, והמועדונים החלו לשדרג את האצטדיונים שלהם. הדו"ח נשא גם המלצות על אלכוהול, מחסומי לחץ ושערים מסתובבים.
ליברפול התאבלו; משחקי הקבוצה הופסקו לזמן קצר והשחקנים ביקרו פצועים. המונים ביקרו באנפילד כדי להניח פרחים ולהנחיל כבוד לקורבנות. הוקמו ארגוני תמיכה למשפחות ולמען צדק, והוקמו אנדרטאות לזכר ההרוגים, בין השאר באנפילד ובהילסבורו.
התקשורת הראשונית האשימה בחלקה את התנהגות האוהדים. העיתון "הסאן" פרסם כותרות שנחשבו לשקריות ופוגעניות, וטען בין היתר על מעשים פושעיים שלא הוכחו. פרסום זה עורר זעם בליברפול והוביל לחרם נגד העיתון. מאוחר יותר התפרסמו ניסיונות התנצלות, אך הם לא פסקו את המחלוקת.
ב-2009 הוקמה ועדת בדיקה עצמאית בראשות הבישוף של ליברפול כדי לבחון מסמכים שלא נבדקו. ב-12 בספטמבר 2012 הוועדה מצאה הטיוח של המשטרה וסילוף עדויות, וניקתה את האוהדים מאשמה. ראש הממשלה דייוויד קמרון התנצל בפני משפחות ההרוגים על התנהלות המדינה וההמתנה לאמת.
ב-2016 חבר מושבעים קבע שהמשטרה אחראית לאסון ולא האוהדים. באירוע נפגעים רבים ראו בכך תיקון היסטורי של האמת והצדק.
ב-15 באפריל 1989 קרה אסון גדול באצטדיון הילסבורו באנגליה. זה היה משחק חצי גמר בגביע האנגלי. היו שם הרבה אוהדים של ליברפול.
הרבה אנשים הגיעו מאוחר והיה עומס ליד הכניסות. המשטרה פתחה שערים נוספים. אנשים רצו להיכנס והם נדחסו בתוך מנהרה צרה ואל היציעי עמידה. יציעי עמידה הם מקומות שבהם אנשים עומדים ולא יושבים.
הצפיפות הייתה קשה מאוד. אנשים נדחסו אל הגדרות ונפצעו. כ-97 אנשים מתו ו-766 נפצעו. רבים ניסו לעזור ופינו פצועים.
שופט בשם לורד טיילור בחן את מה שקרה. הוא המליץ שכל האצטדיונים הגדולים יהיו עם מושבים מסודרים לכל צופה. אחרי זה שינו תקנות ובנו פחות גדרות מסוכנות.
עיריית ליברפול ואוהדים קראו צדק למשפחות ההרוגים. אנשים הניחו זר פרחים באנפילד. גם העיתונות ולחץ ציבורי השפיעו. אחרי שנים נבדקו מסמכים ונמצאו טעויות בהתנהלות המשטרה. לבסוף הממשלה התנצל והודה בטעות.
