אסכולת ניו יורק

אסכולת ניו יורק הייתה קבוצה של ציירים, משוררים, רקדנים ומלחינים שפעלו בניו‑יורק בשנות ה‑40 וה‑50. סגנון עבודתם מכונה אקספרסיוניזם מופשט (סגנון ציור שמביע רגשות באמצעות צבע וצורה). ההתפתחויות האמנותיות אחרי מלחמת העולם השנייה הובילו לעלייתה של ניו‑יורק כמרכז אמנותי במקום פריז.

הקבוצה שאבה השראה מהסוריאליזם ומהאוונגרד, ובייחוד מציור הפעולה (action painting, ציור שבו הפעולה והמריחה עצמן חשובות) ומהשילוב עם ג'אז, תאטרון אימפרוביזציה ומוזיקה ניסיונית. יחסי הגומלין בין אמנים בניו‑יורק חיזקו את הרעיונות והניסויים שלהם.

פרנק אוהרה היה דמות מרכזית. בתפקידו כאוצר במוזיאון לאמנות מודרנית הוא קישר בין ציירים ומשוררים ויצר שיתופי פעולה. בין המשוררים הבולטים בקבוצה היו קנת' קוך, ג'ון אשברי וג'יימס סקיילר. אמנים כמו רות פדג'ט וטד בריגן הצטרפו לקבוצה ממרכזים מחוץ לעיר.

משוררי האסכולה כתבו בצורה מיידית וספונטנית. הם השתמשו בדימויים עשירים והשפיעו מגישות סוריאליסטיות. הנושאים נעו בין תצפיות יומיומיות לרגעים אלימים, והסגנון נשא אופי קוסמופוליטי.

אסכולת ניו‑יורק תועדה בתערוכות חשובות, בראשן תערוכת הרחוב התשיעי ב‑1951, ואחריה סדרת תערוכות שנתיות בגלריה סטייבל בשנות ה‑50. האמנים דחו ציור פיגורטיבי ריאליסטי וקוביזם, ורצו אמנות רגשית ואוניברסלית שנגעה בבני אדם.

עבודות רבות היו בקנה מידה גדול, ושיקפו תחושת מרחב וחופש אמריקאית. בין האמנים הבולטים: ג'קסון פולוק, מרק רותקו, וילם דה קונינג, הנס הופמן, אדולף גוטליב, רוברט מאת'רוול, פרנץ קליין וארשיל גורקי. בתנועה התפתחו בעיקר שני כיוונים: ציור פעולה (כמו פולוק) ושדות צבע (Color Field, כמו רותקו).

גלריות כמו אניטה שפולסקי, טיבור דה נאג'י וסטייבל הציגו אמנים מהאסכולה. גם גלריה גאגוסיאן הציגה תערוכה של אמני האסכולה ב‑1988.

המונח מתייחס גם לקבוצה של מלחינים בשנות ה‑50, ביניהם ג'ון קייג', מורטון פלדמן, ארל בראון וכריסטיאן וולף. המוזיקה שלהם השפיעה על תנועות ניסיוניות כמו פלוקסוס.

מרכז המחול ג'ודסון בניו‑יורק הפך בשנות ה‑60 למרכז ניסויים במחול. הוא שילב אמנות מיצג ובלהט כוריאוגרפיה (כוריאוגרפיה, סידור התנועות של הריקוד) עם מוזיקה אוונגרד ושיתופי פעולה עם ציירים. המופע הראשון נערך ב‑6 ביולי 1962, ושנים 1962, 1964 נחשבות לשיא הפעילות.

אסכולת ניו יורק הייתה קבוצת אמנים בניו‑יורק בשנות ה‑40 וה‑50. הם בחרו לצייר רגשות בצבע ובצורה. זה נקרא אקספרסיוניזם מופשט. פירוש: ציור שמראה רגשות בלי לצייר דברים בדיוק.

פרנק אוהרה היה חבר חשוב. הוא עזר למשוררים ולציירים להיפגש. גם ג'קסון פולוק ומרק רותקו היו אמנים מפורסמים בקבוצה.

המשוררים כתבו בשפה חופשית ומהירה. הם השתמשו בדימויים ועשו ניסויים ברעיונות חדשים.

בשנת 1951 התקיימה תערוכה חשובה בשם תערוכת הרחוב התשיעי. אמנים רצו להמציא אמנות חדשה. הם ציירו על קנבסים גדולים. קצת ציורים היו רועשים ותנועתיים, וקצת היו של שטחי צבע שקטים.

גלריות בניו‑יורק הציגו את היצירות. אחת מהן הייתה גלריה אניטה שפולסקי.

גם מלחינים כמו ג'ון קייג' היו קשורים לקבוצה. הם עשו מוזיקה שונה וניסיונית.

מרכז המחול ג'ודסון שינה את הריקוד בשנות ה‑60. הם חיברו ריקוד, מוזיקה ואמנות במה. המופע הראשון של המרכז היה ב‑6 ביולי 1962.