אספרנטו היא שפה מתוכננת (שפה שבנו בכוונה, ולא צמחה לבד) ושפת עזר בין-לאומית (שפה שנועדה לעזור לתקשר בין דוברי שפות שונות). היא נוצרה ב־1887 על ידי אליעזר לודוויג זמנהוף. המטרה הייתה שפה נייטרלית, קלה ללמידה ושימושית לתקשורת בין תרבויות.
זמנהוף, רופא עיניים מביאליסטוק, פרסם ב־26 ביולי 1887 את הספר "השפה הבין־לאומית". הוא חתם בשם העט Doktoro Esperanto ("הדוקטור המקווה") ומשם השם. בתחילה השפה נפוצה בעיקר כמערכת של מכתבים. ב־1905 התקיים הקונגרס הראשון בבולון-סור-מר, שם אומצו העקרונות הבסיסיים בשם "פונדמנטו דה אספרנטו". ב־1908 נוסדה אגודת האספרנטו העולמית.
אספרנטו התפתחה במקום שבו תנועת הוולאפיק נחלשה. במהלך השנים היא המשיכה למשוך תומכים מאירופה ומהעולם, למרות מחלוקות ורפורמות שהובילו ליצירת שפות מתוכננות אחרות כמו אידו.
שנות ה־20 היו תקופת פריחה, עם תמיכה אידאולוגית מפיצ'יפיזם ועד אינטרנציונליזם. ב־1924 המליץ חבר הלאומים לעודד לימוד אספרנטו.
במדינות דיקטטוריות האספרנטו נרדפה. הנאצים אסרו על פעילות אספרנטו וראו בה "מזימה". גם בברית המועצות של סטלין נאסרה הפעילות בהטיהורים בשנות ה־30. באיטליה הפאשיסטית היו יחסיות שונות, ובספרד של פרנקו השפה נרדפה כי היא שויכה לפעילים רפובליקנים.
ב־1954 קיבלה אגודת האספרנטו העולמית מעמד ייעוץ ב־UNESCO. ב־1966 הוקם Pasporta Servo, שירות אירוח בין אספרנטיסטים. המלחמה הקרה פיצלה קהילות, אך בשנות ה־70 והשמונים חלה התרחבות וחידוש הפעילות.
האינטרנט החזיר צעירים לשפה ויצר קהילות מקוונות. ב־2001 הוקמה ויקיפדיה באספרנטו, וב־2012 הוסיפה גוגל את האספרנטו ל־Google Translate. אתרי לימוד חינמיים כמו Lernu! ואפליקציות כמו Duolingo הגדילו את מספר הלומדים למיליוני משתמשים עד 2020.
הדקדוק פשוט יחסית: יש כמה עקרונות ברורים (במקור 16 כללים בסיסיים). אוצר המילים בנוי משורשים שניתן לשלב להם תוספות לפני או אחרי השורש. כך מרכיבים מילים רבות בקלות.
האלפבית מבוסס על הלטיני, אבל יש בו שש אותיות עם סימני גג: ĉ, ĝ, ĥ, ĵ, ŝ, ŭ. שמות האותיות נגמרים ב־o (למשל "ĝo") אלא אם זו תנועה.
תחביר האספרנטו גמיש: הסיומות המודיעות על תפקידי המילים במשפט הופכות את המשמעות ברורה גם אם סדר המילים משתנה.
במאמר מופיעים דוגמאות תרגום וטקסטים קצרים. בין הדוגמאות טקסט על מקדשי "מלך הדרקון" בסין ותרגום של קריאת שמע.
האקדמיה לאספרנטו (La Akademio de Esperanto) נוסדה בעקבות הקונגרס מ־1905. כיום חברים בה כ־45 מומחים, הנבחרים לתקופות של תשע שנים.
זמנהוף ראה באספרנטו גם אמצעי לבניית תרבות משותפת. הקהילה מפתחת ספרות, מוזיקה, אירועים ועיתונות. דוברי השפה רואים את עצמם לא פעם כתנועה שמפיצה את השפה ומטפחת ערכים של הבנה בין־לאומית.
בהשכלה נמצאו ראיות שלימוד אספרנטו מקל על רכישת שפה זרה שנייה. אספרנטו שימשה גם כשפת ביניים בתוכנות תרגום ממוחשב. קיימים כמה דוברים ילידיים, מוערכים בכ־1,000, 2,000 אנשים.
פעילות אספרנטו בישראל קיימת מתחילת המאה ה־20. פועלות אגודות, קורסים וכתב עת. בתל אביב, ירושלים וחיפה מתקיימות קבוצות פעילות. ב־2000 יצא מילון אספרנטו-עברי, וב־2006 הונפק בול עם דיוקנו של זמנהוף.
אספרנטו היא שפה מיוחדת שיצר רופא בשם אליעזר לודוויג זמנהוף ב־1887. היא נועדה לעזור לאנשים מכל העולם להבין זה את זה.
זמנהוף פרסם ספר שמסביר את הרעיון שלו. הוא חתם בשם Doktoro Esperanto. אנשים החלו ללמוד ולכתוב באספרנטו.
בזמנים מסוימים של מלחמה ושלטון רע, אסרו על אנשים לדבר אספרנטו. עדיין אחרי המלחמות השפה חזרה לפעול.
האינטרנט עוזר לאנשים ללמוד אספרנטו בקלות. יש אתר בשם Lernu! ואפליקציה בשם Duolingo שלימדו מיליוני אנשים.
הדקדוק פשוט. יש שורשים שמצליחים לתת הרבה מילים עם תוספות קטנות. האלפבית דומה לאנגלית, אבל יש כמה אותיות עם סימנים מיוחדים: ĉ, ĝ, ĥ, ĵ, ŝ, ŭ.
יש אנשים בכל העולם שמדברים אספרנטו. הם נפגשים בקונגרסים, כותבים שירים וסיפורים, ועוזרים אחד לשני.
יש כמה משפחות שבהן ילדים לומדים אספרנטו בבית. בישראל יש אגודה וקורסים מאז תחילת המאה ה־20.
תגובות גולשים