אצטדיון ארסנל

אצטדיון ארסנל, הידוע גם כהייבורי, שירת את ארסנל בין 1913 ל-2006. האוהדים כינו אותו לעתים "ביתו של הכדורגל". היום האצטדיון מומר למתחם מגורים, כאשר חזיתות מסוימות נשמרו והמשטח הפך לגן ציבורי.

הייבורי כלל ארבעה יציעים נפרדים סביב מגרש המדשאה. היציע המזרחי והמערבי נבנו בסגנון אר דקו, סגנון עיצוב מהמאה ה-20 עם קווים נקיים וצורות גאומטריות, והכילו גם את משרדי המועדון ואולמות שיש בולטים. בשנים האחרונות לפני הסגירה כילא האצטדיון 38,419 מושבים, עם שני מסכים גדולים בפינות.

בעבר, לפני מעבר לאצטדיונים כל-מושביים, יכל להיכנס גם כ-60,000 צופים. שיא הקהל נרשם ב-1935, כשצפו 73,295 איש במשחק בין ארסנל לסנדרלנד.
המגרש היה קטן יחסית במידותיו וכולל חימום תת-קרקעי. מנהלי הגינה של המועדון זכו בפרסים על איכות הדשא.

האצטדיון נבנה במהירות ב-1913 כשהקבוצה עברה מלונדון הדרומית. האדריכל המקורי היה ארצ'יבלד לייטץ'. ההשקעה הראשונית עמדה על 125,000 לירות שטרלינג. המשחק הראשון בליגה נערך ב-6 בספטמבר 1913.

בשנות ה-30 בוצעו שינויים גדולים: נבנו יציעים מערבי ומזרחי בעיצוב אר דקו על ידי קלוד ווטרלואו פרייר וויליאם ביני. עבודות אלה עלו סכומים משמעותיים וגרמו להשמטת מבנהו המקורי של לייטץ'.

היציע הצפוני הוחרב במלחמת העולם השנייה והוקם מחדש מאוחר יותר. זרקורים הותקנו ב-1951, והמשחק המואר הראשון נערך מול הפועל תל אביב.
במהלך שנות ה-80 לא הותקנו גדרות במגרש, גם בזמן גלי אלימות בין אוהדים (חוליגניזם), ומכאן נבעו הגבלות מסוימות על אירוח משחקים.

דו"ח טיילור, דו"ח שסקר את אסון הילסבורו והמליץ שהאצטדיונים יהיו עם מושבים בלבד, הוביל לשינויים בשנות ה-90. היציע הצפוני הוחלף ביציע כל-מושבי ב-1993. בזמן השיפוץ הוצב ציור קיר של אוהדים, שתוקן אחרי ביקורת על היעדר גיוון.

מגבלות גודל ושימור של היציע המזרחי הקשו על הרחבת ההייבורי. ארסנל בחרה לעבור לאצטדיון האמירויות הסמוך, שנפתח בשלהי 2006. במשחק הסיום בליגת הפרמייר ב-7 במאי 2006 ניצחה ארסנל 2-4 על ויגאן; טיירי הנרי הבקיע שלושער.

לאחר הסגירה נערכו מכירות פומביות של פריטים מהאצטדיון, אך חלק מהמכירות בוטלו כשהתגלו מושבים עם שרידי קדמיום, מתכת רעילה.
האתר שופץ לדירות בשם "פארק הייבורי": היציע המזרחי והמערבי נשמרו כחזיתות, הצפוני והדרומי נהרסו, והמגרש הפך לשטח ציבורי.

הייבורי שימש גם למשחקי נבחרת אנגליה. בין 1920 ל-1961 נערכו בו 12 משחקים בינלאומיים, בהם "קרב הייבורי" נגד איטליה, ניצחון 2-3 שבו היו שבעה שחקני ארסנל בהרכב אנגליה. האצטדיון אירח משחקים באולימפיאדת לונדון 1948, אך לא אירח משחקים במונדיאל 1966 או ביורו 1996 בגלל היות המגרש קטן מדי לתקנים.

הייבורי אירח 12 חצי-גמר גמר של גביע ההתאחדות כמגרש נייטרלי. בין 1984 ל-1992 הוא הוסר מרשימת האצטדיונים המורשים בשל סירוב להתקין גדרות.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימש המקום כתחנת ניטור והופצץ. ארסנל אירחה אז את משחקיה בוייט הארט ליין עד שחזר ההייבורי לשימוש ב-1946.

האצטדיון אירח גם משחקי קריקט, בייסבול ואירועי ספורט אחרים, כולל קרב איגרוף ב-1966 בין הנרי קופר ומוחמד עלי. בנוסף הוא הוזכר בשני סרטים: "תעלומת אצטדיון ארסנל" ו"קדחת המגרש".

הייבורי היה אצטדיון הכדורגל של ארסנל מצפון לונדון. ארסנל שיחקה שם מ-1913 עד 2006.
היום המקום הוא מתחם דירות ושמורת גן, וחלק מהחזיתות הישנות נשמרו.

היה שם מגרש דשא וארבעה יציעים. היציע המזרחי והמערבי נבנו בסגנון אר דקו. אר דקו פירושו עיצוב עם קווים פשוטים וצורות גיאומטריות.
לפני סגירתו היו כ-38,419 מושבים.

האצטדיון נפתח ב-1913 אחרי שהמועדון עבר לשם. בשנות ה-30 נבנו שני יציעים גדולים בעיצוב חדש. חלקים נהרסו בזמן מלחמת העולם השנייה ובנו אותם מחדש.
בשנות ה-90 דו"ח טיילור (דו"ח שקבע שאצטדיונים צריכים כיסאות אחרי אסון גדול) גרם לשינויים והיציע הצפוני שופץ.

ארסנל עברה לאצטדיון האמירויות ב-2006. המשחק האחרון בהייבורי נערך ב-7 במאי 2006, ותיירי הנרי הבקיע שלוש שערים.
השטח שונה למתחם דירות בשם פארק הייבורי. הדשא הפך לפארק קטן.

הייבורי אירח גם משחקים של נבחרת אנגליה. זה כלל את הניצחון המפורסם על איטליה, שנקרא "קרב הייבורי". האצטדיון אירח משחקים אולימפיים ב-1948. הוא גם אירח קריקט, בייסבול ואפילו קרב איגרוף מפורסם ב-1966.