אקלים ים-תיכוני

אקלים ים-תיכוני, שנקרא גם אקלים ממוזג-סובטרופי של קיץ יבש, הוא סוג של אקלים סובטרופי (אזור שמעט חם יותר מקווי הרוחב המתונים) עם עונת גשמים וחורף רטוב וקיץ יבש.

בממוצע יורדים באזורים אלה 400, 700 מ״מ גשם בשנה. האקלים הזה תופס כ־5% משטחי היבשה של כדור הארץ, בעיקר בין קווי הרוחב 30°, 45°, מצפון ומדרום לקו המשווה.

בשיטת מיון האקלים של קפן, האקלים מסומן Cs. האות C אומר "אקלים ממוזג" והאות s אומר "קיץ יבש". אות נוספת (a, b או c) מצביעה על מידת החום בקיץ.

האקלים נפוץ סביב חופי הים התיכון. הוא גם קיים בחלקים ממערב היבשות: דרום קליפורניה, מרכז צ'ילה, דרום מערב אוסטרליה ואזורים סביב קייפטאון בדרום אפריקה. באגן הים התיכון הוא נפוץ כמעט בכל החופים, וכן על האיים הגדולים.

בישראל רוב השטח המיושב שייך לסוג Csa, כלומר קיץ חם ויבש. רק אזורים מדבריים נמנים עם אקלים צחיח, ובהר חרמון יש גרסאות קרירות או יבשתיות יותר.

בקיץ משפיעה רמה סובטרופית, שכבת אוויר גבוהה ויבשה שמייצרת יציבות ומונעת עננים. ים קר לאורך חופים מסוימים גם מקרר ומייצב את האוויר.

בחורף יורדת רמת היציבות והמקומות נחשפים לרוחות מערביות ושקעים (אזורי לחץ נמוך) שמביאות גשם. גושי אוויר יכולים להגיע מהאוקיינוס, מהאזורים הקרים או מהאזורים הטרופיים, וליצור סופות וגשמים עזים.

באביב מופיעים לעיתים שרבי חם ויבש, הנקראים שירוקו או שרקיה (רוח חמה מהמדבר), שיכולים להעלות טמפרטורות וללוות בערפל אבק. אחריהם יכולות להגיע רוחות קרירות כמו מיסטרל ובורה.

הטמפרטורות באזור זה בדרך כלל נוחות. בחורף הממוצע לא נופל מתחת ל־0°C, ויש לפחות שלושה חודשים מעל 10°C. בחודשי הקיץ הממוצע החודשי הגבוה עומד סביב 28°C. בגלל שמי הים והאוויר היבש בקיץ, השמיים לרוב בהירים ויש הרבה ימי שמש.

במשך היום חם יותר והלילות חמים יחסית, כיוון שהקרקע והמשטחים משחררים חום שאגרו במשך היום. במקרים מסוימים יכול להתרחש קיפאון כאשר אוויר קר חודר לאזור.

המאפיין העיקרי הוא משטר גשמים עונתי: גשמים בעיקר בחורף, ומעט או כלום בקיץ. הרמה הסובטרופית מדכאת עננים בקיץ. בחורף, שקעים אטמוספיריים שמקורם ברוחות מערביות מביאים את רוב המשקעים.

כמות המשקעים משתנה לפי השטח: במישורים לרוב 400, 600 מ״מ בשנה, וההרים מקבלים יותר, עד 700, 1,000 מ״מ. שלג נדיר בגבהים נמוכים, אך נפוץ בהרריות גבוהות בתוך אזורים ים-תיכוניים.

בגלל שהגשמים אינם תמיד מהימנים, אזורים רבים סומכים על השקיה חקלאית. לאורך חופים קרים נוצרים ערפילים כאשר אוויר חם מתקרר על ידי מי הים.

החורש הים-תיכוני כולל עצים ושיחים נמוכים. רבים מהצמחים מותאמים ליובש הקיץ: עלים קטנים או מעוצים כדי לצמצם התאדות מים. עץ הזית הוא דוגמה טיפוסית עם גזע מסיבי ועלה קטן.

יש גם סוגי שיחים צפופים שנקראים מאקי בצרפת או צ'פארל בקליפורניה. המינים משתנים מאזור לאזור, אך מבנה הצמחייה דומה.

(הטקסט כולל תמונות ונופים ממקומות ים-תיכוניים שונים, אך אין בהן מידע נוסף שאותו חייבים לציין כאן.)

אקלים ים-תיכוני הוא מזג אוויר עם חורף רטוב וקיץ יבש.

במקומות כאלה יורד בדרך כלל 400, 700 מ״מ גשם בשנה. האקלים נמצא בעיקר בין 30° ל־45° רוחב, סביב הים התיכון ובאזורים דומים בעולם.

בשיטה של קפן הסימון הוא Cs. C אומר "אקלים ממוזג" (לא חם מדי ולא קר מדי). s אומר "קיץ יבש".

האזור הגדול ביותר עם האקלים הזה הוא סביב הים התיכון. גם בדרום קליפורניה, בצ'ילה, בדרום מערב אוסטרליה ובדרום אפריקה יש אותו אקלים.

בישראל רוב האזורים התושבים שייכים לקבוצה Csa, כלומר קיץ חם ויבש.

בקיץ יש שכבת אוויר יבשה שמונעת עננים. זאת רמה סובטרופית (שכבת אוויר חמה ויציבה). הים הקר ליד החוף גם מקרר את האוויר.

בחורף מגיעים רוחות ושקעים שמביאות גשם. לעיתים יש רוחות חמות מהמדבר שנקראות שירוקו. אחרי סופות אלה יכולות להגיע רוחות קרות.

בחורף בדרך כלל חם יחסית, לא פחות מ־0°C בממוצע. בקיץ החם הממוצע גבוה, ויש הרבה שמש.

הגשמים יורדים בעיקר בחורף. ההרים מקבלים יותר גשם מהמישורים. שלג יורד רק במקום גבוה מאוד.

הצמחים באזור מותאמים ליובש הקיץ. יש שיחים ועצים נמוכים. עץ הזית הוא דוגמה מוכרת.

האקלים חשוב לחקלאות ולחיי היומיום בחופים ובערים בסביבת הים התיכון.