אר דקו (בצרפתית: Art déco) הוא סגנון בעיצוב, בפיסול ובאדריכלות שהחל בצרפת לפני מלחמת העולם הראשונה. שמו נקבע בעקבות התערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות בפריז, 1925. הסגנון השפיע על מבנים, ריהוט, תכשיטים, אופנה, כלי רכב, אוניות וקולנוע.
אר דקו שילב צורות גאומטריות ברורות, רישום סימטרי ושימוש בחומרים מהודרים. הוא שאב השראה מקוביזם (פישוט צורות לגאומטריה), מהזצסיון הווינאי ומהפוביזם (גוונים חזקים), וגם מאמנויות אקזוטיות של אסיה, מצרים ואמריקה הלטינית. בעיצוב ריהוט ושימושים יוקרתיים נכללו הובנה, שנהב, אם-פנינה ומתכות יקרות.
המונח הגיע כתמצית לשם התערוכה ב-1925. המונח שימש רק מאוחר יותר כדי לתאר את מכלול הסגנונות המופיעים בתערוכה. לה קורבוזיה, אדריכל דומיננטי, תקף אז את העודף הקישוטי וקרא לפשטות פונקציונלית.
מבחינה טכנית, חומרים וטכנולוגיות חדשות שיחקו תפקיד מרכזי בהתפתחות האר דקו. השימוש בבטון מזוין (בטון עם מוטות ברזל לחיזוק) איפשר צורות וחללים חדשים בבניין. זכוכית גדולה, אלומיניום וחומרים מודרניים אפשרו חזיתות וחללים נקיים יותר.
התיאטרון של אוגוסט פרה (1910, 1913) בפריז נחשב לאחת הדוגמאות המוקדמות של האר דקו. המבנה שילב בטון מזוין עם עיטורים פיסוליים וצבעוניים והציג את הקו העתידי של הסגנון.
בתקופת השיא שלו, שנות ה-20 וה-30, אר דקו סימל יוקרה, זוהר ואמונה בקידמה. גורדי שחקים בארצות הברית הפכו לנקודות ציון של הסגנון. בניין קרייזלר ואמפייר סטייט בניו יורק הם דוגמאות בולטות. בתי קולנוע גדולים, כמו Radio City Music Hall, ונסיעות יוקרתיות באוניות קו-אוקייניות כגון SS Normandie, הדגימו עיצובים מפוארים ושילוב חומרי מותרות.
בשנות ה-30 הופיע ביטוי חלק ומלוטש יותר של האר דקו בשם "סטרים ליין" (Streamline Moderne). זהו סגנון עם קווים אופקיים, פינות מעוגלות, והשפעות אווירודינמיות, כלומר צורות שנראות כאילו מפחיתות חיכוך באוויר. סגנון זה שימש בעיקר בתחבורה ותשתיות: רכבות, אוטובוסים, שדות תעופה ודיינרים.
מבחינה חברתית, בשנות ה-30 התחולל קונפליקט בין מעצבים מסורתיים, שהתמקדו ביוקרה ובחומרים יקרים, לבין מודרניסטים שדרשו פשטות, חומרים זולים וייצור המוני. המשבר הכלכלי של 1929 הפחית את הביקוש לפריטים יוקרתיים, והוביל להסתגלות הסגנון.
אר דקו לא נעלם לגמרי לאחר מלחמת העולם השנייה, אך הוחלף ברובו על ידי האדריכלות המודרנית ללא קישוט. מאז שנות ה-60, 70 חלה התעוררות אקדמית ופעולות שימור של מבני אר דקו. כיום הסגנון ממשיך להשפיע בעיצוב אופנה, תכשיטים ומוצרים תעשייתיים.
ההשפעות של האר דקו ניכרות גם באמנות גרפית, זכוכית אומנותית, פיסול ציבורי ותכשיטים. האסתטיקה משולבת לעיתים קרובות בחללים פנימיים צבעוניים, בריצופים, בפסלים ובדפוסי טקסטיל.
אר דקו (Art déco) הוא סגנון עיצוב שצמח בצרפת בתחילת המאה ה-20. השם נדבק לו אחרי תערוכה גדולה בפריז ב-1925. בתערוכה הוצגו רהיטים, תכשיטים, אופנה ובניינים יפים.
אר דקו אוהב צורות גאומטריות ברורות. זה אומר קווים ישרים, משולשים ומעגלים פשוטים. רבים מהקישוטים היו צבעוניים וזוהרים. משתמשים בחומרים נוצצים, כמו מתכות, זכוכית ועץ יקר.
מישל עשה בניינים גבוהים בסגנון הזה. דוגמה ידועה היא בניין קרייזלר בניו יורק. גם בתי קולנוע ומלונות קושטו באר דקו. אוניית האוקיינוס SS Normandie הייתה מלאה בעיצובים אלה.
בשנות ה-30 הופיע סגנון חלק ועגול שנקרא סטרים ליין. זה נראה כמו סיפון של אונייה או חלק של מטוס. הוא היה פופולרי בתחבורה ובחנויות אוכל מהירות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הרבה שינו סגנון והאר דקו נעלם כמעט. היום שומרים על מבנים אר דקו ביישובים כמו מיאמי ביץ'. יש גם מעצבים שמעתיקים את הסגנון ליום-יום.
תגובות גולשים