ארבע רשויות השבת

ארבע רשויות השבת הם ארבעה סוגי אזורים שיש להם הלכות שונות בשבת. הם קובעים מתי מותר או אסור להעביר חפצים ממקום למקום, ומתי אסור גם לטלטל (להוביל) בתוך אותו אזור.

האיסור המרכזי הוא הוצאת חפץ מרשות לרשות, שנחשב באבות המלאכה כאחת ממלאכות השבת (המלאכה ה־39). המקורות לכך מופיעים בתנ"ך ובתלמוד. פירושיו של רש"י והרמב"ם דנו האם הפסוק בהקשר זה מתייחס למעשה בשבת, והחכמים הוסיפו דינים נוספים מדרבנן.

התורה מדברת בעיקר על שלוש רשויות: רשות הרבים, רשות היחיד ומקום פטור. החכמים הוסיפו את הכרמלית, אזור ביניים. ברוב המקומות היום השטח נחשב כרמלית, ורק במצבים מסוימים הוא רשות יחיד או רשות הרבים.

רשות היחיד היא שטח לשימוש פרטי. היא מוגדרת כשטח של לפחות ארבעה על ארבעה טפחים, מוקף בשלוש מחיצות שגובהן לפחות עשרה טפחים (כ־80 ס"מ). המחיצות והשטח בתוכן נחשבים כולם כחלק מרשות היחיד. דוגמאות: בית, סוכה, מכונית, אוהל או חצר פרטית.

כרמלית היא שטח ביניים, לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. היא לפחות בגודל של ארבעה על ארבעה טפחים, וגובהה בין שלושה עד עשרה טפחים. שדות, עמקים, נהרות, ומדרכות מסווגים לעתים ככרמלית. חכמים אסרו לטלטל בה מדרבנן.

מקום פטור הוא מקום קטן מאוד, פחות מארבעה על ארבעה טפחים, וגובהו לפחות שלושה טפחים. חפצים במקומות פטורים מותר להעביר ממקום למקום, ולעתים משמשים כמעבר בין רשויות.

רשות הרבים מיועדת לשימוש של רבים. הגדרה אחת היא דרך לא מכוסה שהרוחב שלה מעל 16 אמה (כ־8 מטרים). יש דעה שמוסיפה תנאי של מעבר יוצאי דופן של שישים ריבוא (600,000) אנשים, אבל דעה זו נדירה במציאות המודרנית.

העיקר הוא איסור הוצאת חפץ מרשות לרשות. חוץ מזה חכמים הוסיפו איסורים על טלטול בכרמלית. יש גם הקלות: ניתן לטלטל פחות מארבע אמות ברשות הרבים, וללבוש בגדים ותכשיטים בלי להחשב מאותם איסורים.

חכמים אפשרו להפוך שטח גדול לרשות יחיד בעזרת "צורת הפתח" (טבעת שסוגרת אזור, כמו דלת אחת גדולה). במקרה זה מותר לטלטל בתוך האזור כאילו הוא רשות יחיד. צורת הפתח בנויה לעתים מקורה של חוטים ומוטות.

עירוב חצרות הוא פתרון שבו תושבי כמה חצרות יוצרים שיתוף על ידי הנחת פת (לחם) במקום מרכזי. הדבר נותן היתר לטלטול בין החצרות. כיום הרבנות עושה את העירוב ומסדירה את הפרטים.

במצבי חירום יש כמה שיטות מעשיות שנועדו לצמצם את העבירה: העברת חפץ ברצף בעזרת כמה אנשים שכל אחד נושא פחות מארבע אמות; העברת יד עם החפץ כשהוא מונח מעל עשרה טפחים; או העברה דרך מקום פטור כשמצב מאפשר זאת. אלה דרכים שנבחנות לפי נסיבות כדי לפגוע כמה שפחות בהלכה.

ארבע רשויות השבת הן ארבע סוגי מקומות שיש להם חוקים בשבת. הן קובעות מתי מותר או אסור לשאת חפצים.

התורה והתלמוד דנים באיסור להעביר חפצים בין אזורים בשבת. חכמים נתנו כללים מפורשים.

יש שלוש רשויות בתורה: רשות הרבים, רשות היחיד ומקום פטור. חכמים הוסיפו את הכרמלית. כל שם מייצג גודל וסוג מקום אחר.

רשות היחיד היא מקום פרטי. היא צריכה להיות לפחות 4 על 4 טפחים. טפח = יחידת אורך. קירות או מחיצות סביב המקום חשובות להגדרה. דוגמאות: בית, סוכה, מכונית.

כרמלית היא מקום ביניים. היא לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. דוגמאות: חלק משדה, מדרכה או עמק. חכמים אסרו לשאת שם בדרך הרגילה.

מקום פטור הוא מקום קטן מאוד. רוחבו פחות מ־4 על 4 טפחים. מותר להעביר בו חפצים בדרך כלל.

רשות הרבים היא רחוב או שוק שאליו מגיעים הרבה אנשים. הגדרה אחת היא דרך ברוחב של מעל שמונה מטרים.

אסור להעביר חפץ מרשות אחת לשנייה בשבת. מותר ללבוש בגדים ותכשיטים. במקומות מסוימים מותר לשאת פחות ממרחק מסוים.

יש דרכים שגורמות לעיר להיחשב כחצר אחת. אחת מהדרכים היא צורת פתח, חוט שמקיף את המקום. אחרת היא עירוב חצרות, שיתוף על פת (לחם). הרבנות מסדרת את זה.

כשצריך מאוד, יש דרכים להעביר בלי להפר את הכלל יותר מדי. למשל להעביר חפץ בעזרת כמה אנשים, או להעביר דרך מקום פטור. המטרה לצמצם את ההפרה ככל שניתן.