ארי אבן-זהב

ארי אבן־זהב (ליאו/לייב גולדשטיין; 20.11.1899, 19.10.1971) היה סופר עברי, משורר, סופר־ילדים, מחזאי, עורך והמזכיר האקדמי הראשון של האוניברסיטה העברית.
נולד בגראייבו שבפולין. אביו שמואל ברוך עלה אחר כך לארץ ישראל. כבר בילדותו כתב בעברית; בגיל בר־מצווה הוציא כתב עת קטן שבו פורסמו שיריו הראשונים.
למד מדעי הרוח באוניברסיטת לייפציג בגרמניה. השלימו תואר דוקטור בקולג' העברי בבולטימור (תואר גבוה בלימודים).
ב־1922 עלה לארץ וב־1925 התקבל לעבוד באוניברסיטה העברית הצעירה בירושלים. עד 1946 שימש כמזכיר האקדמי של האוניברסיטה, כלומר ניהל רבות מהחובות המנהליים והאקדמיים שלה.
היה מקורב לראשי האוניברסיטה, ובעל השפעה גדולה. בין מעורבותיו נרשמה פעולה יחד עם פרופ' קלוזנר בניסיון להשפיע על הענקת פרסים לסופרים, ואף נסע לחלב בניסיון להעביר לארץ את "כתר ארם צובא".
זכה בפרס דוד ילין של עיריית ירושלים ב־1943 על ספרו "בסוד עניי הכותל". בשנת 1970 קיבל פרס קוגל לספרות של עיריית חולון על הטרילוגיה "ירושלים של מטה".
כתב בעיקר על ילדים ובני נוער יהודים שנקלעו למלחמה, סכנה או מצוקה. עסק גם בתיאור חיי הנוער בערי פולין ובמסעותיו לארץ. ספריו רבים מתארים את "ירושלים של מטה": בעלי מלאכה, סוחרים קטנים ופשוטי העם.
בשנים 1947, 1964 יצאה מהדורת כתבי־אבן־זהב בהוצאת יבנה. ב־1969 הופיעה סדרת מבחר בהוצאת עם הספר, ובסמוך הופיעה מונוגרפיה על עבודתו.
היה נשוי לרחל; לא היו להם ילדים. נפטר באוקטובר 1971 ונקבר בהר הזיתים. על מצבתו נכתב בציטוט של דוד ילין: "מצאה ירושלים את משוררה".

ארי אבן־זהב היה סופר עברי. שמו המקורי היה ליאו (לייב) גולדשטיין. נולד ב־1899 בפולין.
כבר כילד כתב שירים בעברית. בגיל בר־מצווה הוציא כתב עת קטן עם שיריו.
למד בלייפציג בגרמניה וקיבל תואר דוקטור, תואר גבוה בלימודים, בבולטימור.
על הארץ ב־1922. משנת 1925 עבד באוניברסיטה העברית. התפקיד שלו היה מזכיר אקדמי; זה אומר שאחראים על ענייני האוניברסיטה.
כתב סיפורים לילדים ולנוער. תיאר חיי נוער בפולין, מסעות לארץ, וחיי אנשים פשוטים בירושלים הוותיקה.
קיבל פרסים חשובים: ב־1943 פרס דוד ילין על "בסוד עניי הכותל" וב־1970 פרס קוגל על הטרילוגיה "ירושלים של מטה".
היה נשוי לרחל ולא היו להם ילדים. נפטר ב־1971 ונקבר בהר הזיתים.