אריגה

אֲרִיגָה היא מלאכת טקסטיל שבה חוטים או סיבים הופכים ליריעת בד על ידי שילוב חוטי ערב בחוטי השְׁתִּי (שתי, החוטים האורכיים שבנול). אפשר לארוג על מסגרת ידנית, על משטח שנמתח עליו שתי, או על נול, מכונה שמרימה ומורידה את חוטי השתי. בחלק גדול מהייצור היום משתמשים בנולים ממוחשבים ואוטומטיים, אך בארצות כמו הודו ונפאל עדיין מופעלים נולים ידניים או ברגליים.

קיימים נולים פשוטים לידיים ונולים תעשייתיים מתקדמים. יש גם נולים מיוחדים לאריגת טפטין (Tapestry), בדים שבהם מניחים חוטים רק באזורים מסוימים כדי ליצור תמונות.

אורגים יכולים להשתמש בכלים פשוטים: משטחים, ענפים, גלגלי מתכת ואפילו קרעי נייר. תיקון גרביים, למשל, נעשה באריגה. חוטים נוצרים על ידי טווייה בכישור או בפלך, מתוך סיבים מהחי, מהצומח או סיבים מלאכותיים.

הדוגמא בבד נוצרת על ידי סידור השתי ועל ידי הרמה והורדה של בתי הניר (החורים בנול שמחזיקים את השתי). חוטי הערב עוברים לסירוגין מעל ומתחת לחוטי השתי. בוכייר (הסירה) הוא החלק שמוביל את חוטי הערב בין שורות השתי. צורות אריגה שונות, כמו טוויל (חיבור אלכסוני) ואתלס (אטלס, בד מבריק משי), משפיעות על מראה הבד, החוזק ויכולתו לספוג נוזלים.

מצרים העתיקה הצטיינה באריגה, במיוחד בבד כותנה צפוף ועדין. האריגה הייתה מלאכה של נשים ולעיתים גם של גברים, ונזכרת במקורות ובציורי קיר. בחפירות במצדה נמצא נול אריגה. במאה ה־18 פיתח אדמונד קרטרייט נול מונע כוחית (1785, 1792), ששינה את תעשיית הטקסטיל. בתחילת המאה ה־19 הופיע נול ז'אקאר, שעבד בעזרת כרטיסי ניקוב.

על נול אפשר לארוג כמה משטחי בד אחד על גבי השני, או לצרף ביניהם כדי ליצור צינורות ואריגים תלת־ממדיים. כך ניתן להכין בגדים עם מעט או בלי תפרים. שיטה זו חוסכת חומר וזמן ויש עליה מחקר באוניברסיטאות.

צוותים ממצרים, קולומביה וארה"ב פיתחו חוטים מתאי עור אנושיים. חוטים אלה מאפשרים אריגה של טקסטילים לשימוש בריפוי עור ואיברים. החומר מוכן לניסויים על אנשים.

התנ"ך מזכיר אריגת בדים במדבר. המונחים "מעשה אורג" ו"מעשה חושב" מתייחסים לטכניקות אריגה שונות, כאשר הראשונה מתארת בגד ארוג שלם והשנייה אריגים בדוגמה מיוחדת.

אריגה ידנית יוצרת פריטים ייחודיים, כפי שטפטינים ושטיחי קיר סיפקו גם חימום וגם הדגשת מעמד. במאה ה־20 חזרו קבוצות מסוימות לאריגה ידנית כאמצעי ביטוי אמנותי. באריגה תעשייתית התוצרים נוטים להיות אחידים יותר.

במקומות שונים פיתחו שיטות למיחזור בדים ישנים: ביפן האריגו חגורות אובי משי, בקנדה רקמו כיסויי מיטה, ובאירופה יצרו "שטיחי סמרטוטים" מקרעי בדים. בתקופה המודרנית גדלה המודעות לפסולת טקסטיל וסגנונות כמו Riedizioni משתמשים בשולי אריגה ופסולת ליצירת חומר חדש לעיצוב תיקים וארנקים.

אֲרִיגָה היא דרך לעשות בד מחוטים. חוטים אורכיים נקראים שתי. חוטים שחוצים אותם נקראים ערב. הנול הוא הכלי שמסדר את השתי ומכניס את הערב.

יש נולים פשוטים לידיים. יש גם נולים גדולים במפעלים. בקטעים מיוחדים אורגים תמונות שנקראות טפטין.

אפשר לארוג גם בלי נול. משתמשים בשטחים, ענפים או אפילו קרעי נייר. כבלים או כבלי בד מתקבלים כשאורגים אותם יחד.

באריגה מעלים ומורידים חוטים כדי להעביר את הערב. הסירה (בוכייר) מביאה את חוט הערב הלוך ושוב. דרכים שונות לאריגה נותנות בדים רכים, חזקים או מבריקים.

במצרים העתיקה ידעו לארוג מצוין. במאה ה־18 הומצא נול שמופעל בכוח מכני. אחר כך פיתחו נולים שעובדים עם כרטיסים.

אומרים שאפשר לארוג צינורות או שכבות אחד על השני. כך מייצרים ביגוד עם מעט תפרים.

מדענים עשו חוטים מתאי עור אנושיים. חוטים אלה יכולים לעזור לרפא עור וליצור שתלים.

במקום לזרוק בגדים ישנים, אורגים מהם שטיחים או חגורות. זה חוסך חומר ועושה פריטים חדשים עם זיכרונות משפחתיים.