אריה חורשי

אריה חורשי (29.10.1911, 14.1.2014) נולד כברוניסלב מאייר בסטאניסלאב בגליציה. בהיותו בגימנסיה (בית ספר תיכון) הצטיין בשפות קלאסיות והפך לעוזר פרופסור גאנשיניץ. המשיך ללימודים ואחר-כך סיים תואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטת קראקוב.

כבר בגיל 18 פרסם ספר שירים ראשון בפולנית. הקים וחבר בחבורת יוצרים בשם "ווזלאט" (מעוף), שפעלה בפולין והקיפה משוררים וסופרים יהודיים צעירים.

קובץ שיריו האחרון בפולנית נדפס בחציו, כיוון שעלה לארץ ביוני 1934. הוא הצטרף לקבוצת גורדוניה והתיישב בכפר החורש, שעל פסגה בהרי נצרת. שם עבד בייעור ההרים, שתילה וגיזום, ומכאן לקח את שם המשפחה "חורשי".

בערבים למד עברית ועשה את המעבר היצירתי לשפה החדשה. ב-31.7.1936 פורסם שירו הראשון בעברית בעיתון "דבר".

בחיי הכפר תיאר חורשי את הנוף ואת חיי הקבוצה בשירים. לא תמיד חבריו קיבלו את היצירה שלו בהתלהבות, כי הם עבדו פיזית קשה בשדה.

בעת מאורעות 1936, 1939 הגיעו תקופות נשק וסכנה. חורשי חווה תקיפה בזמן עבודה שדה ונמלט עם חברו אל מחסה. בשנת 1937 נרצחו שני רועים בכפר, והכפר קבר אותם בהלויה צנועה.

בהמשך הושבע על-ידי הבריטים וקיבל נשק במסגרת תפקידים כמגן יער ושומר, ודיווח על פעילותו בעיתוני ההגנה של הקבוצה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ליחידות יהודיות (במלחמה רוכזו טבחים ויחידות יהודיות בצבא הבריטי). השתתף בקרבות באיטליה ובקווי חזית, ונודע בתפקידיו בחזית ובסיוע לפליטים אחרי הניצחון.

לאחר המלחמה עזר לחפש קרובים ולחלץ ילדים יהודים ממנזרים. ב-26.3.1939 חזר עם אשתו דבורה והמשיך בעבודת נוער בקבוצה.

במלחמת העצמאות הקבוצה הייתה במצור. חורשי שימש כמפקד עמדה ורעייתו פעלה להארת הוואדי ולשמירה.

כאשר נפתחו אופקים חדשים ועלה צל חילוקי דעות בין הוותיקים לחדשים, החלה עזיבה המונית של חברים. רבים פנו לסוכנות היהודית לקבל תפקידים אחרים.

הסוכנות הפנתה אותו למחלקה להנחלת הלשון (המחלקה שעוזרת לעולים ללמוד עברית). ב-26.12.1948 מונה ל"מרכז-מורה" בבית העולים בבנימינה. אשתו הייתה מורה ומנהלת שם.

כרכז תרבות ארגן לימוד עברית למבוגרים, הרצאות והופעות. כאן פגש עולים ממדינות שונות, מרוקו, טריפולי, בולגריה, רומניה ופולין, ושמע סיפורים עממיים שהפכו לחומר לספריו.

לאחר המעבר לחולון פעל במחוז תל אביב כרכז תרבות ביפו. ארגן אירועי חגים, הרצאות וביקורי תרבות בבתי ספר של עולים. פרסם גם סיפורים ושירים בשפה נגישה בעיתון לעולים.

ב-יוני 1954 בוטלה המחלקה בה עבד בשל קיצוצים, והוא נבחן וקיבל תעודת מורה מוסמך.

בפברואר 1955 מונה למנהל בית ספר במעברת באר יעקב. שם סידר מסדר בוקר, חילק ביגוד לתלמידים ופתח חוגים ופעילויות לימודיות נוספות כמו גאולוגיה ואסטרונומיה.

ארגן תערוכות, הצגות מקומיות וחוגי מורים פעילים. בהמשך חזר לחולון והקים בית ספר על שם ברל כצנלסון, שבו טיפח אחריות תלמידים ופעילויות חינוכיות.

בשנת 1978 סיים את עבודתו כמנהל ופרש לפנסיה.

כתבים, סיפורים ושירים שלו התפרסמו בעברית ובעיתונות לעולים. בין יצירותיו כלולים סיפורים בהשראת עולי מרוקו, שהושפעו מהפולקלור שלהם.

(מידע רלוונטי לפרסומים ותרגומים מופיע ברשימותיו.)

(פעילות עריכה בעיתונות ופרסומים מקצועיים.)

(תיעוד פעילותו ופרסומים שנופצו באמצעי תקשורת שונים.)

אריה חורשי נולד ב-1911 בשם ברוניסלב מאייר בעיר סטאניסלאב. הוא חיבב שפות ושירה. בגיל צעיר פרסם שירים בפולנית.

הוא עלה לארץ ביוני 1934. הצטרף לקבוצה חקלאית בשם כפר החורש. שם עבד ביערות. לכן בחר בשם חורשי.

הוא כתב שירים על החיים בכפר. היו גם זמנים מסוכנים סביב הכפר. חורשי וחבריו ברחו לפעמים ממארבים והסתתרו עד שחשכו.

במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ליחידות יהודיות (יחידות יהודיות בצבא הבריטי). לחם באיטליה ועזר לאחר המלחמה למצוא ניצולים.

אחרי הקמת המדינה עבד עם עולים. המחלקה שלו לימדה עברית. הוא ארגן הרצאות, הופעות ושיעורים למבוגרים ולעולים חדשים.

הפך למנהל של בית ספר במעברה בבאר יעקב. שם ארגן פעילויות לימודיות ותערוכות. בהמשך הקים בית ספר בחולון והיה מנהל עד 1978.

כתב סיפורים ושירים. אנשים אהבו את הסיפורים שלו על עולי מרוקו ועל חיי הכפר.

אריה חורשי נפטר ב-2014.