אריה ליב פרומקין נולד בקלם שבפלך קובנה בליטא בשנת ה'תר"ה (1845). אביו, הרב שמואל קלמר, רצה לעלות לארץ ישראל אך מת שם לאחר שניסה לבדוק את המצב. אריה ליב השאף להגיע לקבר אביו ולהתיישב בארץ, ועל כן יצא למסע ארוך אל ארץ הקודש בשנת תרל"א. במסעו רשם כיתובי מצבות בהר הזיתים, חקר רבני ירושלים וכתב יומן שנקרא "מסע אבן שמואל". לאחר מכן חזר לליטא לחפש מימון לפרסום ממצאיו והכין כרך ראשון של "תולדות חכמי ירושלים". בשהותו בליטא שימש כרב ואב"ד (אב בית דין, ראש בית דין הלכתי) בקהילה בפרבר קובנה.
הוא השקיע מאמצים רבים בקירוב יהודים לעלייה ולעבודת אדמה בארץ. בהשפעתו ובסיועם של עובדיה לחמן והרב עזריאל הילדסהיימר, יצא ב־1884 עם אשתו וארבעת ילדיו ורכש קרקעות בסביבת פתח תקווה. לחמן מימן את הקמת האחוזה שנקראה "אחוזת לחמן"; הילדסהיימר תמך ביצירת המוסד החינוכי ותוכניתו. פרומקין הקים שם יקב ראשון שפעל משנת 1890, וקבע בביתו גם תלמוד תורה.
בהתחלה גרו בני המשפחה ביהוד והלכו ברגל שלוש שעות כל יום לעבודה בפתח תקווה. לאחר זמן עברו לגור בבית מבודד בפתח תקווה. חברים חשבו אותם משונים, אך משפחות נוספות הצטרפו מאוחר יותר. ביתו של פרומקין שימש כמקום מוגן חשוב בעת ההתקפה על פתח תקווה ב־1886.
ב־1884 הקים פרומקין בית ספר חדש, הראשון מחוץ לירושלים ששילב לימודי קודש עם מקצועות כלליים. בימים הטובים למדו בו כ־63 תלמידים ו־13 מורים. המטרה הייתה לחנך פועלים נאמנים לתורה ולמצוותיה.
הגדרה מיוחדת של בית הספר כללה שעות לימוד גם בשבת, פנימייה לתלמידים מירושלים ושינוי מועדי החופשות לחנוכה ושבועות. הלימודים התחלקו לשלושה תחומים:
- לימודי קודש: גמרא, פירושי ראשונים, תורה ושאר מקצועות מסורתיים.
- לימודים כלליים: חשבון וניהול פנקסים, גאוגרפיה, תולדות עם ישראל, ערבית וגרמנית.
- לימודי הליכות ומוסר: שיחות חינוכיות על התנהגות, לבוש והיגיינה.
כל ההוראה ובין התלמידים דוברה בעברית. הכיתות היו מרווחות, והיו גני אילנות וסיורים בשדות; התלמידים גם עזרו בעבודה החקלאית לעתים. המוסד נחשב לחדשני וחידש בגישה החינוכית, אך עורר ביקורת בקרב מנהיגי החרדים, בראשם אנשי "דגל תורה".
בנוסף ניהל פרומקין משק חקלאי גדול עם גידולים רבים, ונהג להתכתב עם הרב יצחק אלחנן ספקטור שברך את הפעילות.
אחרי כעשר שנות עבודה פרצה מחלוקת עם עובדיה לחמן. פרומקין נאלץ לוותר על זכויותיו בנחלה, ונשאר בחוסר כל. הוא עזב זמנית לאנגליה והתמקד בכתיבה ובמחקריו. בית הספר נסגר לאחר עזיבתו.
לאחר כ־שבע־עשרה שנות גלות חזר בשנת תרע"א לפתח תקווה והתמסר להוצאת כתביו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד בין יפו לירושלים וחזר לפתח תקווה, שם נפטר בה' בסיון ה'תרע"ו (1916). בקברו נמצא בבית העלמין סגולה בפתח תקווה, מפני שמצב המלחמה מנע את העברתו לירושלים.
פרומקין חיבר מספר ספרים, בהם "קרובן של ישראל" על מגילת אסתר, והוציא לאור ספרים תורניים נוספים. ספרו "מגן האלף" נושא כותרת שמבוססת על ראשי תיבות שמו. שמו מופיע ברחובות בירושלים ובפתח תקווה. ארכיונו, הכולל מכתבים וכתב ידיו, הועבר לספרייה הלאומית בירושלים במתנה על ידי משה סמילנסקי.
היו לו שישה ילדים.
כתב מאמרים בעיתונים וכתב עת של התקופה, והותיר כתב יד נוסף שלא ראו אור.
אריה ליב פרומקין נולד ב־1845 בליטא. אביו רצה לעלות לארץ ישראל, אך מת שם. אריה ליב עלה ארצה כדי למצוא את קברו של אביו.
ב־1884 בא אריה ליב עם משפחתו לפתח תקווה. הוא קנה אדמה ובנה שם יקב ראשון ב־1890. ליד היקב הקים גם בית ספר קטן שנקרא תלמוד תורה (תלמוד תורה הוא בית ספר יהודי).
בהתחלה גרו המשפחה ביהוד והלכו ברגל שלוש שעות כל יום לעבודה בפתח תקווה. אחרי זמן עברו לגור בבית בודד בפתח תקווה. הבית שלהם היה מוגן ועזר להגן על המתיישבים בהתקפה ב־1886.
הוא הקים בית ספר ששלח גם לימודים כלליים, כמו חשבון וגאוגרפיה, לצד לימודי קודש. בבית הספר למדו כ־63 תלמידים ו־13 מורים. התלמידים דיברו עברית בכל שעות היום.
הילדים עבדו גם בשדות ולמדו עבודת אדמה. זה היה חדש אז, והרבה אנשים בחינו את הרעיון. כשפרומקין עזב, בית הספר נסגר.
לאחר קשיים פיננסיים עזב פרומקין לאנגליה וכתב ספרים. הוא חזר לפתח תקווה אחרי שנים רבות. בשנת 1916 נפטר ונטמן בפתח תקווה.
הוא כתב ספרים על מגילת אסתר ועל נושאים תורניים. הארכיון שלו, עם מכתבים וכתב ידיים, שמור בספרייה הלאומית.
לאריה ליב היו שישה ילדים.
