אַריה (באיטלקית: Aria; מילולית: אוויר) היא שיר לקול יחיד. היא יכולה להיות בליווי תזמורת או ללא ליווי. יש אריות לכל סוגי הקולות, מסופרן ועד בס.
מקור האריה נמצא בקנטטה, באורטוריה ובפסיון במאות ה-17 וה-18. אורטוריה היא יצירה דרמטית מושרת, בדרך כלל עם נושאים דתיים. בשיא הפופולריות שלה הופיעה האריה בעיקר באופרה בתקופות הקלאסית והרומנטית במאות ה-18 וה-19.
באופרה האריה משמשת בדרך כלל כקטע סולו שבו הדמות מבטאת רגש או מצב נפשי. לפני האריה מופיע לעתים הרצ'יטטיב, קטע מדובר או מושר שנועד לקדם את העלילה. הרצ'יטטיב משמש לעתים קרובות כפיריימר לאריה.
בין האריות המפורסמות ניתן למנות את "שיר הטוראדור" מאת ביזה מתוך כרמן, ואת "לה דונה א מובילה" מאת ורדי מתוך ריגולטו. בתקופת הבארוק נהגו לכתוב אריות מסוג "אריה דה קאפו". סוג זה, שפותח על ידי אלסנדרו סקרלטי, בנוי בשלושה חלקים בתבנית א-ב-א, כשהחלק הראשון חוזר בסיום.
אַריה היא שיר שמבצע זמר אחד. לפעמים יש תזמורת שמלווה אותו. תזמורת היא קבוצה של כלי נגינה.
אריות מופיעות באופרות. אופרה היא הצגה שבה שרים במקום לדבר. לפני האריה יש לפעמים רצ'יטטיב. רצ'יטטיב הוא דיבור ששר כדי לקדם את הסיפור.
יש אריות מפורסמות, כמו "שיר הטוראדור" מתוך כרמן, ו"לה דונה א מובילה" מריגולטו.
בבארוק המציאו את "אריה דה קאפו". זה שיר בשלושה חלקים. החלק הראשון חוזר בסוף.
תגובות גולשים