אריך קלייבר

אריך קלייבר נולד בוינה ב-1890 ולמד בפראג. בשנת 1923, אחרי שניצח הופעה מרגשת של "פידליו" מאת בטהובן, מונה למנהלו המוזיקלי של האופרה של ברלין.

קלייבר נודע בהקפדה על הרפרטואר הקלאסי ובתמיכה ביצירות חדשות. ב-1925 ניצח על הבכורה של האופרה "ווצק" מאת אלבן ברג. כאשר השלטון הנאצי כינה את האופרה "לולו" כ"מוזיקה מנוונת" (מונח שמשמעותו: יצירות שאותן הדיחו ושלא רצו לקדם), קלייבר התפטר ממשרתו במחאה. ב-1939 ביטל חוזה עם לה סקאלה, משום שהונעו שם חוקים שנמנעו בהם יהודים מהשתתפות.

לאחר מכן היגר לבואנוס איירס ועבד בתיאטרון קולון שם היה למנהלו המוזיקלי. שם התמחה בביצוע אופרות גרמניות, במיוחד וגנר, והזמין סולנים ידועים. חלק מהקלטותיו מהתקופה הזו זמינות כיום על דיסקים.

קלייבר קיבל אזרחות ארגנטינאית ב-1938. אחרי מלחמת העולם השנייה הוצעה לו שוב סגנות בברלין, אך לאחר שגילה שאינו תומך בשלטון הקומוניסטי בעיר, התפטר ולא שב למשרת קבע. מאז עסק בניצוח כמנצח אורח בלבד.

קלייבר נפטר ב-1956. סיבת המוות הרשמית נרשמה כהתקף לב. בנו, קרלוס קלייבר, העיד שאביו נמצא באמבט כשהוא דימם, והעלתה השערה על התאבדות אפשרית. טענה זו לא הוכחה.

קלייבר היה ידוע בכוח ובאנרגיה שלו על הדוכן. הוא העדיף טמפו מהיר (טמפו = מהירות ביצוע) וצליל חיוני וצבעוני על פני ברק מוקפד. סגנונו הושווה לזה של טוסקניני וניגד בסגנונו של קאראיין. לאחר תקופת שכחה, הקלטותיו חזרו לזכות הערכה רבה בסוף המאה העשרים.

אריך קלייבר נולד בוינה ב-1890. הוא למד מוזיקה בפראג. ב-1923 נהפך למנהל מוזיקלי של אופרה בברלין.

הוא אהב גם מוזיקה ישנה וגם יצירות חדשות. ב-1925 ניצח על הבכורה של אופרה חשובה בשם "ווצק". כשהנאצים קראו לחלק מהמוזיקה "מנוונת" (כלומר: הם אסרו עליה), קלייבר התפטר במחאה. ב-1939 סירב לעבוד במקום שמנע יהודים מהופעות.

קלייבר עלה לארגנטינה ועבד בתיאטרון קולון בבואנוס איירס. הוא קיבל אזרחות ארגנטינאית ב-1938. אחרי המלחמה הוא כבר לא רצה לחזור למשרת קבועה. הוא ניצח כהתקפה אורח ברחבי העולם.

קלייבר נפטר ב-1956. הרשמית זה נרשם כהתקף לב. בנו אמר שאביו נמצא באמבט כשהוא דימם, אבל זה לא הוכח.

הוא היה מנצח חזק ואנרגטי. הוא אהב קצב מהיר (קצב = כמה מהר מנגנים). הקול שלו בביצועים היה צבעוני וחזק. בסוף המאה העשרים הקלטותיו חזרו להיות פופולריות.