אריך-נֶגֶן (אנגלית: Long-Playing, LP) הוא שם לתקליט ויניל שמסתובב במהירות של 33⅓ סיבובים בדקה. הוכרז לראשונה ב־21 ביוני 1948 על ידי קולומביה מאסטרוורקס, חברת בת של קולומביה רקורדס.
בדרך כלל אריך-נגן הוא תקליט בקוטר 30.5 סנטימטר (12 אינץ') שעשוי ויניל. הזמן הממוצע להשמעה הוא כ־25 דקות בכל צד, ויש מספר שירים בכל צד. התקליט עטוף בניילון או בנייר בתוך עטיפת קרטון מרובעת שעליה תמונות, עיצוב ופרוט הקטעים עם משכי הזמן.
מוזיקה קלאסית, ג'אז ואלבומי פופ נפוצים על אריך-נגן. בתעשייה המונח מתייחס למהירות (33⅓ סיבובים בדקה) ולצפיפות החריצים בתקליט, ולא לקוטרו. בשנות החמישים והשישים הוציאו בישראל גם תקליטים דוגמיות קטנות יותר בקטרים של כ־17.5 ס"מ ו־25 ס"מ.
קוטר רגיל: 30.5 ס"מ (12 אינץ').
עובי: כ־1.3 מ"מ.
קוטר המדבקה במרכז: כ־10 ס"מ.
אריך-נגן הוא תקליט ויניל גדול שמנגן מוזיקה. ויניל הוא חומר קשיח לתקליטים. התקליט מסתובב 33 ו1/3 סיבובים בדקה. פטיפון הוא המכשיר שמנגן תקליטים.
לרוב קוטרו של התקליט כ־30.5 ס"מ. כל צד משמיע כ־25 דקות של מוזיקה. התקליט מונח בתוך ניילון או נייר, ואז בתוך עטיפת קרטון עם תמונה ורשימת שירים.
מוצאים עליו מוזיקה קלאסית, ג'אז ושירים פופולריים. פעם בישראל עשו גם תקליטים קטנים יותר בקטרים של כ־17.5 ו־25 ס"מ.
קוטר: כ־30.5 ס"מ.
עובי: כ־1.3 מ"מ.
מדבקה במרכז: כ־10 ס"מ.
תגובות גולשים