ארנה ספ

אֶרנֶה סֵפּ (30 ביוני 1884, 2 באוקטובר 1953), יליד הוסט שבמרמורש (כיום באוקראינה), נולד בשם יחזקאל שן (אזקיאל שן). היה משורר, סופר, מחזאי ועיתונאי יהודי-הונגרי. זכה בפרס באומגרטן ב-1933.

בנעוריו עברה משפחתו לדברצן. כבר בתיכון החל לפרסם שירים, וב-1902 יצא קובץ הביכורים שלו "זֵר ראשון". לאחר מכן עבד ככתב בעיתונים והגיע לבודפשט. שם נחשף לחיי התרבות והצטרף לסביבת כתב-העת המוכר ניוגט. ידידו הקרוב היה המשורר אנדרה אדי.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה התנדב בצבא האוסטרו-הונגרי ובוצב בשפלת מצ'בה (בסרביה). ב-1919, אחרי דיכוי המהפכה של בלה קון, נמלט לווינה לזמן קצר וחזר להונגריה. בין המלחמות ביסס את מעמדו כמחזאי ועיתונאי, ומזוהה עם הזרם הליברלי.

ב-1944 הועבר לגטו בבודפשט. גטו, אזור שבו ריכזו יהודים בזמן הכיבוש הנאצי. ב-20 באוקטובר נשלח לשירות העבודה, עבודות כפייה לצורכי הצבא, ועבד בעבודות ביצורים סביב בודפשט. שגרירות שוודיה של ראול ולנברג הנפיקה לו דרכון וביקשה לשחררו. ב-8 בנובמבר הוא הוחזר לגטו ונמצא באחד מבתי המבטחים של ולנברג. באפריל 1945 פורסם בטעות שנרצח בידי הנאצים.

לאחר המלחמה חי בעוני ומת בבודפשט בשנת 1953.

סגנונו ויצירתו

ספ פרסם למעלה מ-50 ספרים: קובצי שירה, רומנים, נובלות ומחזות. חלק מכתביו לא ראה אור, כמו הרומן "נַטָלְיַה" ששרד ככתב-יד. רבים מעבודותיו נשמרו בספריית סצ'ני, ואחרות אבדו. למרות שביקורת המחקר שיבחה אותו, נותר דמות יחסית שולית בספרות ההונגרית. סופרים ורבים רואים ביצירתו דוגמה לאימפרסיוניזם, סגנון שמנסה להעביר תחושות וחוויות, ולאסכולת הדקדנס, שהתמקדה בעולמות פנימיים ובחיפוש אחרי תום הנעורים.

אופיו של ספ נטה להתרחק ממדיניות ועיתונאות של השעה, ולהתמקד בביוגרפיה, ברגשות ובכמיהותיו לעולם טוב יותר.

אֶרנֶה סֵפּ (1884, 1953) נולד בעיירה הוסט שבמרמורש. שמו בלידה היה יחזקאל שן. הוא היה משורר, סופר ומחזאי מהונגריה.

כשהיה צעיר עברו המשפחה לדברצן. ב-1902 יצא לו ספר שירים ראשון. הוא עבר לבודפשט ועבד בעיתונים. שם הכיר משוררים אחרים ועבד בכתב-העת ניוגט.

במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא. אחרי שנה של אי-שקט פוליטי ב-1919 ברח לזמן קצר לווינה וחזר הביתה.

ב-1944, בזמן הכיבוש, הכניסו אותו לגטו. גטו, מקום שבו ריכזו יהודים בזמן המלחמה. ב-20 באוקטובר לקחו אותו לעבודות כפייה, עבודה קשה שאנשים לא בחרו בה. נציגי שוודיה שלחום ראול ולנברג נתנו לו דרכון וניסו לעזור לו. הוא שהה בבית בטוח של ולנברג בתוך הגטו. במלחמה דיווחו בטעות שהוא נהרג, אבל זה לא היה נכון.

אחרי המלחמה חי בקשיים. מת בבודפשט ב-1953.

יצירות

כתב יותר מ-50 ספרים: שירה, רומנים ומחזות. כמה ספרים לא הופיעו מעולם, כמו רומן בשם "נATALיה" שנשאר ככתב-יד. חלק מיצירותיו נשמרו בספרייה גדולה בבודפשט וחלק אבדו.

אֶרנֶה סֵפּ כתב על רגשות, זיכרונות וכמיהה לנעורים ולעולם טוב יותר. אנשים מסוימים רואים בו דוגמא לאימפרסיוניזם, דרך לכתוב שמדגישה תחושות ומראות.