ארנסט בווין

ארנסט בווין (9 במרץ 1881, 14 באפריל 1951) היה פוליטיקאי בריטי בכיר במפלגת הלייבור. כיהן כשר בתקופת מלחמת העולם השנייה וכשר החוץ אחרי הבחירות של 1945. ידוע במיוחד בשל מדיניותו לגבי עליית יהודים לארץ ישראל ולמהלך שהעביר את סוגיית המנדט הבריטי להכרעת האו"ם. בתקופה ההיא נחשב בעיני היישוב היהודי ליריב מרכזי.



נולד למשפחה ענייה. אמו נפטרה כשהיה בן שמונה. עזב את לימודיו בגיל צעיר והחל לעבוד כפועל וכנהג. בלט כבר בגיל צעיר כמנהיג פועלים והקים ב-1910 סניף איגוד עובדים. ב-1922 היה בין מייסדי איגוד עובדי התחבורה והעובדים הכלליים, אחד האיגודים הגדולים בבריטניה, ושימש כמזכ"לו עד 1940. היה סוציאליסט מתון, תומך בשיפור זכויות העובדים, ומתנגד לקומוניזם ולפשיזם.


בשנת 1940, בממשלת האחדות של צ'רצ'יל, מונה לשר העבודה והשירותים הלאומיים. במסגרת חקיקה זמנית של מלחמה הוא ניהל את חלוקת כוח האדם במשק והעביר צעירים לעבודות חיוניות. נבחר לפרלמנט כנציג ונדסוורת' מרכז, ושנים לאחר מכן ייצג את וולוויץ'.

ב-1945, אחרי ניצחון הלייבור, מונה לשר החוץ בממשלת אטלי. בתקופת כהונתו ניהלה בריטניה את תהליך ההתפרקות של אימפריה קולוניאלית, במיוחד הודו, בגלל מצבה הכלכלי אחרי המלחמה. בווין תמך בהקמת האו"ם ובתוכנית מרשל לשיקום אירופה. כמתנגד לקומוניזם תמך בשיתוף פעולה עם ארצות הברית ובהקמת נאט"ו. ב-1950 יזם את תוכנית קולומבו לקידום פיתוח בדרום-מזרח אסיה.

בריאותו התדרדרה ב-1951; פרש לתפקיד ייצוגי (הלורד שומר החותם) ומת לאחר זמן קצר.


בעת היותו באופוזיציה תמך בביקורת על חלק מהספרים הלבנים שעקבו אחרי מדיניות העלייה לארץ ישראל. לאחר המלחמה סבר שניצולי השואה צריכים להשתקם בעיקר באירופה במסגרת השיקום האירופי, ולא בהכרח לעלות בהמוניהם לארץ ישראל. ב-1945 ייסד את הוועדה האנגלו-אמריקאית כדי לבדוק את המצב. הוא חשש שמעבר בלתי מוגבל של עולים יעורר תגובות אנטישמיות בחו"ל, וסירב לבטל בפועל את מגבלות העלייה שקבע הספר הלבן של 1939.

בווין תמך במתכונת של אוטונומיה לחלקים בארץ ולא בהכרח במדינה יהודית עצמאית. בעיני הנהגה ומרבית היישוב היהודי נחשב לאנטי-ציוני ולעתים אף כאוהד עמדה אנטי-יהודית. על רקע זה דובר על תכנון פוגרמות ותמרונים אלימים נגדם, וחלק מהארגונים היהודיים תכננו פעולות כנגדו, כולל תכנון אשר בוטל לבסוף.

לאחר הקמת מדינת ישראל וכניסתה לעובדה בשטח, הופגנה pragmatism מצד בריטניה ונהגו יחסים דיפלומטיים סבירים עם המדינה החדשה.

ארנסט בווין (1881, 1951) היה פוליטיקאי בריטי חשוב במפלגת הלייבור. עבד כבר בילדותו, וגדל להיות מנהיג של עובדים.



אימו נפטרה כשהיה קטן. עזב את בית הספר ועבד בעבודות קשות. הקים איגוד, קבוצה של עובדים שמגנה על זכויותיהם. נבחר למנהיג האיגוד ושימש בו שנים רבות.


בשנת 1940 מונה לשר העבודה. בזמן המלחמה הוא ארגן את העובדים והפנה צעירים לעבודות חיוניות. אחרי המלחמה, ב-1945, מונה לשר החוץ, זה תפקיד שמטפל ביחסים בין מדינות. הוא עזר לבנות את האו"ם, ארגון של מדינות שעובדות יחד.


אחרי מלחמת העולם השנייה רבים יהודים שרדו את השואה והיו רוצים לעבור לארץ ישראל. בווין סבר שהם צריכים להשתקם קודם באירופה. הוא חשש שעלייה גדולה עלולה לעורר תגובות נגד יהודים במדינות אחרות. הוא לא אפשר עלייה חופשית, ותמך בכך שהשאלה תובא להחלטת ארצות הברית והאו"ם. אנשים רבים בארץ ראו בווין כאויב של העלייה והציונות. לאחר שהוקמה מדינת ישראל, היחסים בין בריטניה לישראל התארגנו בהדרגה.

מעניין שהשכונה בירושלים שבה שכן הממשל הבריטי קיבלה בכינוי 'בווינגרד'.