אררט היה השם שנתן מרדכי מנואל נח לעיר מקלט ליהודים בארצות הברית. נח היה עיתונאי, דימפלומט וסופר יהודי ממדינת ניו יורק. מטרתו הייתה להקים מדינה שבה ימצאו היהודים מקלט מרדיפות ומצוקות.
ב־1820 נח התחיל במשא ומתן על קניית האי גרנד איילנד שבנהר הניאגרה, ליד באפלו. הוא רכש שליש מהאי וקיבל אופציה (זכות לקנות אחר כך) על שני השלישים הנותרים. נח דמיין שכלכלה של סוחרים ובנקאים יחד עם חקלאים תאפשר יישוב רחב. הוא האמין שניתן לשכן מיליונים באי על ידי בנייה לגובה.
ב־1825 נערך טקס גדול בכנסיית סן פול בבאפלו. על רקע האורטוריה (יצירה מוזיקלית לשירה ותזמורת) "יהודה המכבי" של הנדל, נח לבש גלימה סגולה ותליון זהב והכתיר את עצמו כ"שופט ישראל" של העיר אררט. הוא הציג אבן פינה שעליה חקוק הפסוק "שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד" בעברית.
הטקס עורר עניין רב בעיתונות באמריקה ובאירופה, אך מרבית היהודים לא הצטרפו לפרויקט. רבים לעגו לו ולא ראו בו פתרון מעשי. כיום אין קהילה יהודית בגרנד איילנד, ואבן הפינה שמורה במוזיאון ההיסטורי של באפלו. לאחר האירוע המשיך נח לפעול למען רעיונות של מדינה יהודית בארץ ישראל עד מותו ב־1851.
מדינת אררט נכנסה גם לספרות. ישראל זנגוויל תיאר את הרעיון בקובץ הסיפור "תיבת נח" (1899). הכותבת נאוה סמל קיבלה השראה מסיפורו של נח בספר "אישראל" (2005). ב־2015 התיאטרון הקאמרי העלה מחזה שמציג היסטוריה חלופית של הרעיון, תחת הכותרת "בחזרה לאישראל".
אררט הוא השם שמרדכי מנואל נח נתן לעיר מקלט ליהודים. נח היה איש יהודי מארצות הברית. הוא רצה מקום בטוח ליהודים.
בשנות ה־1820 נח רצה לקנות את האי גרנד איילנד ליד באפלו. הוא קנה שליש מהאי וקיבל אופציה. אופציה זה אומר זכות לקנות אחר כך.
ב־1825 ערך נח טקס גדול בכנסייה. ניגנו שם יצירה גדולה בשם "יהודה המכבי". נח לבש גלימה וסימן את אבן הפינה. על האבן נכתב "שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד".
המקום זכה לתשומת לב, אבל לא הגיעו אליו הרבה יהודים. היום אין שם קהילה יהודית, והאבן שמורה במוזיאון בבאפלו.
הרעיון של אררט הופיע גם בספרים. ישראל זנגוויל כתב על כך ב־1899. נאוה סמל קיבלה השראה וספרה הופיע ב־2005. בשנת 2015 הוצג מחזה שמדמיין מה היה קורה אם אררט הייתה קמה.
תגובות גולשים