ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון

ארתור ולסלי נולד בדבלין ב-1769 למשפחה אנגלו-אירית ממעמד הפרוטסטנטי.
ילדותו עברה בין בית בעיר לטירה משפחתית, והוא למד בבתי ספר באנגליה ובאיטון.
מאוחר יותר למד גם ברצינות בצרפת ושיפר את ידיעת השפה הצרפתית.

ולסלי החל את שירותו בצבא הבריטי ב-1787. קודם לדרגות בכירות ונלחם בהולנד.
השלבים המעצבים בקריירה שלו היו שירותו בהודו ובמלחמות נגד טיפו סולטן ומדינות מרתה.
בקרבות אלה רכש ניסיון בארגון, מודיעין ואספקה, והשפיעו על סגנונו כמפקד.

בהודו פיקד ולסלי במסעות ארוכים, למד לשמור משמעת קפדנית ושליטה בלוגיסטיקה.
הוא נלחם בקרבות משמעותיים כגון אסייה (Assaye), שבו נפצע ונחל ניצחון כבד על היריבים.
כיבוש סרינגפטם נתן לו תפקיד ממשלי זמני כמושל באזור.

ולסלי הוביל מערכות נגד האימפריה המראטהית והכחיד עמדות מפתח.
הניצחונות האלה חיזקו את שמו ותרמו לקידומו בדרגות.

משנת 1808 חזר לפיקוד בגיבוי הבריטי בפורטוגל ובספרד.
הוא הוביל את כוחות הקואליציה במערכה שנקראה מלחמת חצי האי, נגד הצרפתים של נפוליאון.
ולסלי ניצח בקרבות חשובים: רוליסה, וימיירו, סלמנקה וסופו בקרב ויטוריה ב-1813.
בקרב ויטוריה כבש את קווי האספקה הצרפתיים וניצח את ז'וזף בונפרטה.

תארים וכבוד הוענקו לו. הוא הוכרז דוכס ולינגטון בזכות הישגיו.
התהילה צמחה גם בגלל אופנת לבושו והדימוי הציבורי שהתגבש סביבו.

ב-1815 חזר ולסלי לפקד נגד נפוליאון בקרב ווטרלו.
בקרב זה נחל ניצחון מכריע יחד עם הצבא הפרוסי של בליכר.
הניצחון סיים את שלטונו של נפוליאון והניח את יסודות המערכת המדינית של אירופה לאחר מכן.

היסטוריונים דנו בתפקידם של הפרוסים ובהחלטות טקטיות של ולסלי בווטרלו.
חלק מהוויכוחים הפנו תשומת לב לחשיבות הסיוע הפרוסי.

לאחר שירותו הצבאי, שב החזרה לפוליטיקה.
הוא שירת פעמיים כראש ממשלת בריטניה, בין השנים 1828, 1830 ובקצרה ב-1834.
ולסלי החזיק בתפקידים צבאיים ופוליטיים דוגמת מפקד עליון של הצבא ושגריר בצרפת.

בתקופת כהונתו קידם ולסלי את חוק ההקלה על הקתולים ב-1829.
חוק זה העניק זכויות אזרחיות נרחבות לקתולים בבריטניה ובאירלנד.
החלטה זו עוררה מחלוקת קשה במפעל הפוליטי.

ולסלי התנגד לחוק הרפורמה של 1832, שמרחיב את זכות הבחירה.
התנגדותו הובילה לאיבוד הפופולריות ולדרכים קשות בפוליטיקה הביתית.

נישא לקיטי פקנהאם ב-1806. הנישואין לא היו מאושרים, אך נולדו להם שני בנים.
קיטי מתה ב-1831. ולסלי קשר ידידות עם סופרות ודמויות חברתיות רבות במהלך חייו.

הוא פרש מפוליטיקה פעילה ב-1846, אך נשאר בתפקידים טקסיים וצבאיים.

נפטר ב-1852 בטירת וולמר, בגיל 83.
הוא זכה להלוויה ממלכתית ולקבורה בסנט פול בלונדון.

ולסלי נודע במשמעת הברזל שלו ובגישה תכליתית.
טקטיקת הלחימה שלו נטתה להגנה מחושבת, עם דגש על סדר ומודיעין.
למרות הקשיחות, הוא הראה רגשות בעקבות אבדות כבדות בשדה הקרב.

הכינוי המפורסם "דוכס הברזל" (The Iron Duke) נבע ממעמדו המדיני ונחישותו.

ולסלי נחשב לאחד המצביאים הגדולים של המאה ה-19.
תוכניותיו וטקטיקותיו נלמדות בבתי ספר צבאיים בעולם.

יצירתו המוזיקלית הבולטת קשורה לקרב ויטוריה, עליו כתב בטהובן יצירה מוקדשת.

ארתור ולסלי נולד בדבלין ב-1769.
הוא גדל בבתי משפחה ולמד בבתי ספר באנגליה ובצרפת.

ולסלי הפך לחייל בצבא בריטניה ב-1787.
הוא למד לארגן צבא ולשמור על משמעת חיילים.

בהודו הוא נלחם נגד טיפו סולטן.
טיפו סולטן היה שליט מקומי. ולסלי ניצח בקרבות חשובים.

בקרב אסייה (Assaye) נלחם ולסלי חזק וניצח.
כשהגיעו לסרינגפטם, הוא היה מושל זמני של המקום.

מאוחר יותר הוא הוביל כוחות בפורטוגל ובספרד.
ב-1813 ניצח את הז'וזף בונפרטה בקרב ויטוריה.

ב-1815 לחם ולסלי נגד נפוליאון בקרב ווטרלו.
בקרב זה ניצח יחד עם הצבא הפרוסי.
הניצחון סיים את מלחמות נפוליאון.

ולסלי היה גם פוליטיקאי.
הוא כיהן פעמיים כראש ממשלת בריטניה.
הוא עזר להעביר את חוק ההקלה על הקתולים ב-1829.

נישא לקיטי פקנהאם ויש להם שני בנים.
הוא מת ב-1852 בגיל 83.
הלוויה גדולה נערכה בלונדון.

ולסלי היה אדם קשוח ומסודר.
הוא דאג לחייליו וחשב הרבה על בטיחותם.

הוא נחשב לאחד המצביאים הגדולים במאה ה-19.
שמותיו ותמונתו שמורים באנדרטאות ובמוזיאונים.