ארתור שנאבל

ארתור שנאבל (1882, 1951) היה פסנתרן קלאסי יהודי-פולני, שהרכיב גם הלחין ולימד. הוא נודע בגישה רצינית למוזיקה ובמניעת הצגה טכנית בלבד. ביצועיו, בעיקר של בטהובן ושוברט, זכו להערכה על עומק והבנה רוחנית.

נולד בליפניק, בשלזיה האוסטרית. החל ללמוד פסנתר מגיל שבע בווינה אצל תאודור לשטיצקי, שקבע שמעמדו יהיה של "מוזיקאי" ולא רק של וירטואוז. שנאבל קיבל את ההנחיה ופנה לקלאסיקה הגרמנית, מוצרט, בטהובן ושוברט, במקום להצגת וירטואוזיות כפי שעשו מלחינים כמו ליסט. הוא למד גם קומפוזיציה (כתיבת מוזיקה) אצל אזוויוס מנדיצ'בסקי.

בשנת 1898 עבר לברלין והחל להופיע מקצועית. הופעת הבכורה שלו בפומבי הייתה כשהיה בן שש עשרה וחצי, וקיבל ביקורות מעורבות אך חשיבות אמנותית. קונצרטים עם מנצחים בכירים והופעות עם תזמורות גדולות חיזקו את שמו. נשא לאשה את הקונטראלטו תרזה בהר, ושיתופי הפעולה הקאמריים שלו, כולל טריואים, זכו לפופולריות.

הקיץ בכפר רינבאך חיזק קשרים מוזיקליים מרכזיים, כמו חברותו עם הכנר קרל פלש. שנאבל קידם ביצועים של סונאטות (יצירות לפסנתר בעלות כמה חלקים) של שוברט ובטהובן, ושם דגש על יצירות שאינן פופולריות. הוא היה הראשון שביצע והקליט את כל סונאטות בטהובן; ההקלטות הושלמו ב-1935 ונחשבות לתיעוד חשוב לפרשנות.

בשנים של מלחמת העולם הראשונה ניגן שנאבל רבות, במיוחד יצירות של בטהובן, שעמדו אצל הציבור כסמל ומקור נחמה. במהלך המלחמה חלה בשיגרון ובדלקת עצבים בכתף, מה שהגביל את נגינתו לזמן מה. בתקופה זו התחזקו גם ענייניו בהלחנה; חיבר יצירות קאמריות ורביעיות מיתרים, והתחיל לנוע לכיוונים אטונליים, כלומר שימוש בטונים בלי סולם מרכזי.

המצוקה הכלכלית והציפיות לשירות צבאי הקשו עליו בימי המלחמה. סיורי קונצרטים בסקנדינביה נתנו לו הצלחה ציבורית והקליחו את מצבו המקצועי בחו"ל.

לאחר מלחמת העולם הראשונה המשיך למסעות קונצרטים בארצות הברית, רוסיה ואנגליה. משנת 1925 לימד באקדמיה של ברלין וכיתות אמן שהקנו לו תהילה רחבה. רפרטוארו התרכז בעיקר בבטהובן, שוברט, מוצרט וברהמס; עם זאת, רוב הלחנותיו האישיות נטו לאטונליות ולא נכנסו לרפרטואר הפעיל.

בשנת 1933, בשל היותו יהודי ועליית הנאצים, עזב את ברלין. חי מספר שנים באנגליה והעניק כיתות אמן באיטליה, ואז עבר לאמריקה ב-1939. קיבל אזרחות אמריקאית ב-1944 ולימד באוניברסיטת מישיגן. לאחר מלחמת העולם השנייה חזר להופיע באירופה ובארצות הברית.

נפטר באקסנשטיין, שווייץ, ב-1951. בין יצירותיו נמצאים סימפוניות, קונצ'רטו לפסנתר (יצירה לפסנתר עם תזמורת), חמש רביעיות מיתרים ועוד. בנו, קרל אולריך שנאבל, היה גם הוא פסנתרן והקליט יחד עם אביו.

שנאבל כתב את הספר My Life and Music, שהוא תערובת של אוטוביוגרפיה ופרשנות מוזיקלית.

מזוהה במיוחד עם קידום סונאטות בטהובן, שנאבל השאיר מורשת של הקלטות, הלבנות פרשניות יורקות והוראה שהשפיעה על תלמידים ידועים כמו ליאון פליישר.

ארתור שנאבל נולד ב-1882 ונפטר ב-1951. הוא היה פסנתרן יהודי-פולני.
הוא גם הלחין ולימד מוזיקה.

התחיל לנגן ב-7 אצל מורה חשוב. המורה אמר לו שהוא "מוזיקאי" ולא רק פסנתרן. משפיע על ההחלטה שלו להתרכז ביצירות עמוקות.

עבר לברלין ב-1898 והופיע לראשונה כשהיה בן 16. ניגן עם תזמורות גדולות ועבד עם אמנים אחרים. נשא לאישה את הזמרת תרזה בהר. הם הופיעו יחד פעמים רבות.

הוא אהב במיוחד לנגן יצירות של בטהובן ושוברט. סונאטה היא יצירה לפסנתר עם כמה חלקים. שנאבל היה הראשון שהקליט את כל סונאטות בטהובן במלואן.

במלחמה הראשונה ניגן שנאבל כדי לעודד אנשים. הוא חלה כמה פעמים והתחיל להלחין יותר. ההלחנות שלו משלבו רעיונות מודרניים בלי סולם ברור, את זה קוראים אטונאליות (לא נשמע כמו שיר רגיל עם מפתח אחד).

בשנות העשרים והשלושים לימד בברלין והופיע ברחבי העולם. ב-1933 עזב את גרמניה בגלל עליית הנאצים. עבר לאנגליה ואחר כך לאמריקה ב-1939. קיבל אזרחות אמריקאית ב-1944.

נפטר בשווייץ. בנו קרל אולריך גם היה פסנתרן והקליט יחד עם אביו. קבר משפחתו הוכר כאנדרטה ב-2006.

כתב ספר בשם My Life and Music על חייו ועל המוזיקה.