אר.אי.אם.

R.E.M. נוסדה באת'נס, ג'ורג'יה ב-1980 על ידי מייקל סטייפ (סולן), ביל ברי (תופים), פיטר באק (גיטרה) ומייק מילס (באס וקולות). השם R.E.M. מגיע מ-Rapid Eye Movement, שלב השינה שבו חולמים. חלק מהמעריצים מפרשים את זה גם כ-Really Excellent Music.



האלבום הקצר (EP, אלבום קצר בדרך כלל עם כמה שירים) Chronic Town יצא ב-1982 והציג את הסאונד המוקדם: גיטרות מנוגנות במהירות ושירה לעיתים מעורפלת. אלבום הבכורה Murmur (1983) זכה לשבחי המבקרים והבליט את הכתיבה המעורפלת של הלהקה.

Reckoning (1984) היה מגוון יותר מבחינה מוזיקלית. Fables of the Reconstruction (1985) עסק במיתוסים של דרום ארה"ב ובדמויות מקומיות. ב-Lifes Rich Pageant (1986) המילים הפכו ברורות יותר והופיעו נגיעות פוליטיות, עם שירים כמו "Cuyahoga" על זיהום נהר ו"Fall On Me" על גשם חומצי.

Document (1987) היה הפריצה המסחרית הראשונה שלהם עם הלהיט "The One I Love". מן התקופה הזו גם האוספים Dead Letter Office ו-Eponymous, שכללו קטעים נדירים וגרסאות חלופיות.


בשנת 1988 חתם R.E.M. ב-Warner Brothers והוציא את Green, שאיפשר להם חשיפה נרחבת וסיבובי הופעות באצטדיונים. שירים בולטים מאותה תקופה כוללים "Orange Crush" (שיר מחאה על שימוש בכימיקלים במלחמת וייטנאם), "Stand" ו"Pop Song 89".

Out of Time (1991) ו-Automatic for the People (1992) היו ההצלחות הבינלאומיות הגדולות. "Automatic" נמכר בכמאה וחמישים מיליון (!) עותקים? (הערה: במקור נכתב כ-15 מיליון עותקים), הוא הכיל שירים על נושאים כבדים כמו מוות, אך גם להיטים ידידותיים לרדיו. מהאלבומים הללו יצאו שירים כמו "Shiny Happy People" (בהשתתפות קייט פירסון), "Losing My Religion" (שיר על חוסר וודאות רומנטית ולא על דת), "Everybody Hurts" ו"Man On The Moon".

ב-1994 יצא Monster, עם השפעות של גראנג' (סגנון רוק כועס ופוגעני של שנות ה-90). מסע ההופעות שליווה את האלבום הפך לקריטי כשבמהלכו המתופף ביל ברי סבל מדימום מוחי. בעקבות זאת הוא פרש מהלהקה כדי לחיות חיי שקט.

New Adventures in Hi-Fi (1996) הוקלט בחלקו בזמן הופעות וכולל שיתופי פעולה, והוא מוערך מאוד על ידי חלק מהמעריצים.


ללא ברי, Up (1998) הציג שימוש במכונת תופים ובשינויים בסאונד. הלהקה הוציאה סינגלים כמו "Daysleeper" ו"At My Most Beautiful". באלבום זה גם הוחלף המפיק סקוט ליט בטכנאי הקול פאט מק'קארתי.

ב-2001 יצא Reveal, אלבום שקט יחסית, עם סינגלים כמו "Imitation of Life" ו"I'll Take the Rain".


Around the Sun (2004) המשיך בקו שקט והביא ביקורות מעורבות. אלבום ההופעות שהיה לאחריו כלל מתופף חדש, ביל ריפלין. ב-2007 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוקנ'רול.

Accelerate (2008) ו-Collapse Into Now (2011) חזרו לסאונד רוקיסטי יותר. לאחר היציאה של Collapse Into Now הלהקה החליטה לא לצאת לסיבוב הופעות ונפרדה מחברת התקליטים Warner Bros. בחוזה. בספטמבר 2011 הודיעה הלהקה על פירוקה אחרי 31 שנות פעילות. בנובמבר 2011 יצא אוסף מסכם, Part Lies, Part Heart, Part Truth, Part Garbage 1982, 2011, שכלל שירים מכל התקופות ושלושה שירים חדשים.


חברי הלהקה הביעו תמיכה פוליטית שמאלית בארה"ב. הם הופיעו באירועים כמו השבעתו של ביל קלינטון והצטרפו למסע Vote for Change ב-2004 בעזרת אמנים אחרים. סטייפ חתם על עצומה נגד מלחמת עיראק. הלהקה גם השתתפה ב-Live 8 ב-2005, קונצרט שהתקיים למען אפריקה.


R.E.M. זכתה לאהדה בישראל עוד לפני שהפכה למיינסטרים. "Losing My Religion" שלטה במצעדי הרדיו המקומיים במשך חודשים. הלהקה הופיעה בישראל ב-9 באוגוסט 1995, בפני כ-40,000 צופים באיצטדיון רמת גן.


שורה של אלבומים בולטים: Murmur, Lifes Rich Pageant, Document, Green, Out of Time, Automatic for the People, Monster, New Adventures in Hi-Fi, Up, Reveal, Around the Sun, Accelerate, Collapse Into Now.

R.E.M. היא להקת רוק מאת'נס שבג'ורג'יה. הוקמה ב-1980 על ידי ארבעה חברים: מייקל, ביל, פיטר ומייק.


הם התחילו לשחק שירים לאט ושחררו EP (אלבום קצר עם כמה שירים) בשם Chronic Town ב-1982. ב-1983 יצא האלבום המפורסם שלהם Murmur.

הלהיט הגדול הראשון שלהם היה "The One I Love" מ-1987. אחר כך חתמו בחברת תקליטים גדולה והפכו מאוד פופולריים.

בשנות ה-90 הוצאו שני אלבומים שהביאו להם תהילה עולמית: Out of Time ו-Automatic for the People. מהם יצאו שירים מפורסמים כמו "Losing My Religion" ו"Everybody Hurts".

ב-1994 יצא Monster, ובמהלך סיבוב ההופעות המתופף ביל ברי חלה ונאלץ לפרוש אחר כך.


אחרי עזיבתו של ביל ברי הלהקה המשיכה עם מתופפים אחרים ויצאה עוד אלבומים. ב-2011 הוציאו את Collapse Into Now ולאחר מכן הודיעו על פירוק הלהקה.


החברים תמכו במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית והשתתפו בהופעות למען שינויים חברתיים.


הלהקה אהובה בישראל. ב-1995 הופיעו ברמת גן מול 40,000 איש.