אש קודש

הספר אש קודש הוא אוסף דרשות של האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא. האדמו"ר (מנהיג חסידי) נשא את הדרשות בגטו ורשה בזמן השואה. המחבר קרא לספר בשם חידושי תורה משנות הזעם ת"ש, תש"ב; השם "אש קודש" ניתן לו בהוצאה בישראל כדי להנציח את קדושי השואה ואת משפחתו של הרב.

הספר מאורגן כמו ספר חסידי רגיל: דרשות על פרשת השבוע והחגים, לפי סדר השנה. יש 86 דרשות שנאמרו בשנים ת"ש, תש"ב (1939, 1942). הראשונה נשאת בראש השנה ת"ש (14 בספטמבר 1939) והאחרונה בשבת חזון, ד' באב תש"ב (18 ביולי 1942), שלושה ימים לפני האקציה הגדולה לטרבלינקה. יש גם הגהות שהוסיף הרב כנראה אחרי הדרשה האחרונה.

מספר הדרשות בכל שנה השתנה: 41 בת"ש, 21 בתש"א, ו-24 בתש"ב. בתחילת התקופה הדרשות קצרות, עמוד אחד לעתים, ובהדרגה הן מתארכות ומעמיקות, עד שדרשות אחרונות הן מספר דפים. הדרשות נפתחו בדרך כלל בשאלה על פרשת השבוע ובתגובות לרש"י, למדרש ולעיתים לזוהר ולספרי חסידות, במיוחד לכתבי אביו.

הרב ניצב מול שאלה תאולוגית קשה: איך להסביר את הסבל ולמצוא משמעות לקידוש השם בזמן השואה. כאדמו"ר הוא ניסה להצדיק את הפעולה האלוהית (למצוא הסבר למעשיו של הבורא) וכמנהיג, לעודד ולהנחות את חסידיו. הדרשות משלבות מחשבה חסידית עמוקה עם התמודדות אישית ורוחנית עם ייסורים קשים.

ההתעמקות המחשבתית ותנאי הכתיבה הקשים הופכים את הספר לתעודה חסידית ותאולוגית-מחשבתית יוצאת דופן, וגם למסמך היסטורי על חיי רוח בתוך הגטו.

בשנת 1943 העביר הרבי את כתב היד לאנשי ארכיון עונג שבת, והטמינו בכד חלב באדמת הגטו. הדפים נמצאו בפולין שנים אחרי המלחמה על ידי פועל באתר בנייה בוורשה והועברו למכון היהודי ההיסטורי בוורשה. רק ב-1957 זוהו הדפים וצילום שלהם נשלח לישראל על ידי ברוך דובדבני. דובדבני מצא גם מכתב מהרבי שבו הוא מבקש להדפיס את כתביו.

הדרשות הודפסו לראשונה בשם אש קודש בשנת תש"ך (1960) על ידי ועד חסידי פיאסצנה. מהדורה מדעית מתוקנת יצאה ב-2017 בשם דרשות משנות הזעם, בשני כרכים: כרך עם טקסט מתוקנן והערות, וכרך פקסימיליה עם צילום כתב היד ותעתוק צבעוני שמבדיל בין שכבות הגהות.

הכתבים המקוריים נמצאים בארכיון רינגלבלום, בארכיב הממשלתי של פולין.

אש קודש הוא ספר של דרשות שנאמרו על ידי הרב קלונימוס קלמיש שפירא. הוא היה אדמו"ר, כלומר מנהיג חסידי. הדרשות נאמרו בגטו ורשה בזמן מלחמת העולם השנייה.

בספר יש 86 דרשות על פרשות השבוע והחגים. הן נמסרו בין השנים 1939 ל-1942. הדרשה הראשונה הייתה בראש השנה 1939. הדרשה האחרונה הייתה בקיץ 1942, מעט לפני אירוע קשה שאחרייו רבים הוגלו למחנה טרבלינקה.

בתחילה הדרשות קצרות. אחר כך הן נעשו ארוכות ומעמיקות.

הרב דן בשאלות קשות על הסבל והאמונה. הוא ניסה להסביר את המתרחש ולעודד את חסידיו. הדרשות משקפות גם תחושות אישיות וגם מחשבה חסידית עמוקה.

אחרי שהרבי הועבר ממקום למקום, כתב היד הוטמן בכד חלב בגטו. שנים אחרי המלחמה פועל מצא את הדפים והעבירם למכון היסטורי. ב-1957 הושגו הדפים ונשלח צילום לישראל. הספר הודפס לראשונה ב-1960. מהדורה מדעית מתוקנת יצאה ב-2017.