אשכבה (מחזה)

אשכבה הוא מחזה ישראלי מאת חנוך לוין, והאחרון שביים לפני מותו. השם "אשכבה" מתייחס לטקס שנערך אחרי המוות, והמחזה מתואר כ"אגדה על מוות", אך רובו עוסק בחיים לפני המיתה.

המחזה מבוסס על שלושה סיפורים קצרים מאת אנטון צ'כוב.

מדובר ביצירה אקזיסטנציאליסטית (שמתעסקת בשאלות על משמעות החיים). המחזה בוחן את חייהם המבוזבזים של דמויות שונות, ומציג מתחים בין תקווה ליאוש, בחירה חופשית לדטרמיניזם, ותכלית מול חוסר אונים.

התנועה על הבמה מעגלית, ורמיזה למחזוריות החיים ולכך שהמוות חלק בלתי נפרד מהם. עיצוב הבמה נעשה בעיקר בעזרת השחקנים: הם "מגלמים" את התפאורה והאביזרים. הרקע השחור ופריטים אנושיים יוצרים תחושה בין דומם לחי.

הלבוש של הדמויות מדגיש מסרים: זקנים לבושים בבגדים מרופטים ודהויים, בעוד הצעירה לבושה בצבעים שנותרו חיים. מראה זה נותן קרן תקווה לעתידה של הנערה, אך התקווה שוקעת כשהיא קוברת את בנה ובוחרת לחיות בזיכרון שלו.

לוין כתב וביים את המחזה בזמן שהיה חולה, עובדה שמשפיעה על הקריאה של העבודה ועל השיח על המוות שבה. מונולוג של דמות הזונה נתפס כהתייחסות ישירה לחייו ולמוותו של לוין.

המחזה הועלה בתיאטרון הקאמרי ב-1999.

ההפקה כללה צוות שחקנים ועיצוב במה שניצל את גוף השחקנים כחלק מהתפאורה.

בהצגת 1999, 2000 זכתה ההפקה במספר פרסי תיאטרון ישראליים.

בשנים 2004 ו-2007 יצאה ההצגה לסיבובי הופעות בחו"ל, בין היתר ברומניה, אירלנד, סין וגרמניה.

אשכבה הוא מחזה ישראלי מאת חנוך לוין. "אשכבה" הוא טקס אחרי מוות.

המחזה מבוסס על שלושה סיפורים מאת אנטון צ'כוב. (צ'כוב היה סופר רוסי.)

המחזה מדבר על חיים ומוות. השחקנים נעים במעגלים על הבמה. זה מזכיר את המחזורים של החיים.

הבמה מעניינת: השחקנים משחקים גם רהיטים וחפצים. הרקע שחור. הבגדים של הזקנים דהויים. בגדיה של הצעירה עוד צבעוניים. זה נותן תקווה קטנה לעתידה.

בסופו של דבר, הצעירה קוברת את בנה. היא נשארת עם הזיכרון שלו ולא רוצה להמשיך הלאה. זה חלק רגשי בעבודה.

ההצגה הועלתה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1999.

ההפקה זכתה בפרסים בתחרויות תיאטרון ישראליות בעונת 1999, 2000.

ההצגה יצאה לסיבובים בחו"ל ב-2004 וב-2007.