אשלגן חנקתי

אשלגן חנקתי (סלפטר) הוא מלח שמכיל אשלגן, חנקן וחמצן. מלח = תרכובת של יונים בעלי מטען חשמלי.

KNO3 + H2SO4 → KHSO4 + HNO3. בתגובות כאלה, בטמפרטורה של כ־83°C, עלולות להשתחרר גם תחמוצות חנקן גזיות (NOx).

בעבר הפיקו אותו על ידי ערבוב זבל אורגני עם מלט או אפר עצים, ולעתים גם עם שתן. התהליך היה איטי וארך כעמוד שנה. מאוחר יותר כרו אותו במקורות טבעיים, במיוחד במלחות של מדבר אטקמה בצ'ילה. כריית ה"סלפטר" בצ'ילה אף הייתה גורם למלחמת האוקיינוס השקט בסוף המאה ה־19. ב־1909 פריץ הבר פיתח שיטה להפיק חנקן מהאוויר, מה שאיפשר ייצור דשנים ותמיכה בתעשיות צבאיות. לאחר פיתוח שיטות ייצור מלאכותי במלחמת העולם הראשונה, הכרייה בצ'ילה הצטמצמה בשנות ה־30.

ייצור תעשייתי נעשה בתגובה: KCl + HNO3 → KNO3 + HCl. בישראל מפעל חיפה כימיקלים מייצר את החומר בתמיסת ממסים. שם משקיעים את הנתרן ומחזרים חומצות כדי לקבל תוצרים יבשׁים ולשחזר חומרים שימושיים.

בטווח הטמפרטורות 550, 790°C אשלגן חנקתי מתפרק ושומר על שיווי משקל עם אשלגן ניטריט (חומר עם יון ניטריט) ומשחרר חמצן: 2KNO3 ⇄ 2KNO2 + O2.

אשלגן חנקתי נקרא גם סלפטר. זה מלח. מלח, חומר שעשוי מחלקיקים טעונים. הוא בנוי מאשלגן, חנקן וחמצן.

כשמערבבים אותו עם חומרים חזקים נוצרת חומצה חנקתית. כשמחממים חזק לפעמים יוצאים גזים.

פעם הכינו אותו מזבל, אפר עצים ואפילו שתן. זה תהליך שאורך בערך שנה. אחר כך חפרו אותו גם באדמה, בעיקר במדבר אטקמה שבצ'ילה. זה גרם למתחים ולמלחמות. ב־1909 פריץ הבר מצא דרך להוציא חנקן מהאוויר. זה סייע ליצור דשנים ולעבודות תעשייתיות. היום מייצרים אותו גם במפעלים. בישראל מייצרים אותו בחיפה.

כשמחממים אותו מאוד, הוא מתפרק לחומר אחר ומשחרר חמצן.