'את ואני והמלחמה הבאה' הוא קברט סאטירי (הצגה שמשלבת שירים והומור כדי לבקר מציאות) מאת חנוך לוין. הוצג לראשונה באוגוסט 1968, כשנה אחרי מלחמת ששת הימים. המחזה מבטא ביקורת נוקבת על המלחמה, על ערכיה ועל התוצאות שלה.
היצירה מחולקת ל־14 קטעים, חלקם דיאלוגים וחלקם שירים. יש בה פרודיות, שירים קצרים ושחזורים סמליים שמדגישים את הטרגדיה והאבסורד של המלחמה.
בין הקטעים הבולטים: 'מסדר הניצחון של מלחמת 11 הדקות', פארודיה על נאום הדרמטי של מפקד בפני מגרש ריק, ו'הפרידה', דיאלוג של נער שנפרד מחברתו. השיר 'כי גם במלחמה צודקת' אומר שבמלחמה אין מנצחים, רק מפסידים. בשיר 'שחמט' מושווה מצבם של אזרחים למשחק שחמט (שחמט הוא משחק לוח), והשיר הושר גם מחוץ להצגה והופיע בביצועים ידועים. יש כאן גם מקאמה, סוג מסורתי של שיר־נרטיב קצר, שמקצינה את האדרת הדרגות הצבאיות.
השיר 'את ואני והמלחמה הבאה' הפך למפורסם בזכות עצמו. הוא שב ומצביע על נוכחות המלחמה בחיי החברה הישראלית. השיר הופיע באוסף משירי לוין ב־2008, וב־2024 בוצע בסרט 'המנצחים' על ידי יעל שטולמן.
חזרות נערכו בתחילה באולם 'צוותא', אבל מנהלי המקום פסלו את ההצגה. ההצגה הועלתה לראשונה במועדון 'בר־ברים' בתל אביב באוגוסט 1968, בבימויה של עדנה שביט.
בהופעה מוקדמת בקיבוץ נצר סרני פרצה שערורייה: ותיקי הקיבוץ זעמו על התכנים, פירקו את הבמה ונהגו באלימות כלפי השחקנים. בעקבות התגובות מיתנה הבמאית חלק מתכני ההצגה והסירה שיר שגרם לזעם רב.
הביקורות הראשוניות היו קשות. ההצגה ירדה ועלה המופע בחזרות, עד שבסופו של דבר רשם אותו קהל זעום ותזזיתי.
בשנים 2004, 2008 הוצגה המחודשת עם חלק מהמבצעים המקוריים, וההקלטה יצאה על גבי תקליטור. הסרט המוזיקלי 'המנצחים' משנת 2024 מתייחס להצגה ולמופע הבכורה, ומסתיים בשיר הנושא שלה.
'את ואני והמלחמה הבאה' היא הצגה עם שירים של חנוך לוין. זו הצגה שמבקרת את המלחמה. קברט סאטירי הוא מופע עם שירים וצחוק שמודעים לביקורת.
הצגה זו כוללת 14 קטעים. יש בה קטעים מדוברים ושירים. חלק מהשירים מציגים את הכאב של חיילים ומשפחותיהם.
יש קטע בשם 'מסדר הניצחון' שהוא פארודיה על נאום שמדגיש את האבסורד. השיר 'הבן חוזר הביתה' מדבר על הכאב של חוזרים מהקרב. בשיר 'שחמט' משווים שליטים לאנשים כמו במשחק שחמט. השיר הראשי 'את ואני והמלחמה הבאה' הפך מפורסם.
ההצגה נבחנה תחילה במקום בשם 'צוותא', אך שם פסלו אותה. היא הועלתה לראשונה במועדון 'בר־ברים' בתל אביב בקיץ 1968. בהצגה מוקדמת בקיבוץ נצר סרני אנשים זעמו ושרפו את הבמה. הבמאית הוציאה שיר ושינתה חלק מהמופע לאחר מכן.
מאוחר יותר הוחזרה ההצגה לבמות בשנים 2004, 2008. בשנת 2024 הופיעה הזכירה של ההצגה בסרט בשם 'המנצחים'.
תגובות גולשים