אתיקה צבאית

אתיקה צבאית עוסקת בשאלות של התנהגות צבאית: היחסים בין הצבא למנהיגות האזרחית, ההצדקה לשימוש בכוח, והמוסר במהלך קרב ואחריו. ככל שהמלחמה נשלטת יותר בטכנולוגיה מתקדמת, כך מתחברות שאלות אתיות על מדע וטכנולוגיה לשאלות על שימוש צבאי בטכנולוגיות אלה.

יש לה לאתיקה הצבאית שורשים דתיים ואתיים עתיקים, והיא קיבלה מסגרת בינלאומית בחוקים כמו אמנת האג ואמנות ז'נבה. אמנות ז'נבה (חוקי מלחמה שמגנים על שבויים ופצועים) קנו חיזוק משפטי בדין הבין‑לאומי ובמשפט הצבאי של מדינות שונות.

השאלה האם מלחמה מוצדקת ונחוצה היא נקודת יסוד של האתיקה הצבאית. מוסדות ודיונים דנים מתי ראוי לפתור סכסוך בכוח, ומהם הגבולות המוסריים של השימוש בכוח. במשפט העברי יש דיון על שלוש קטגוריות של מלחמה: מלחמת רשות, מלחמת חובה ומלחמת מצווה; הגבולות ביניהן שנויים במחלוקת. בחברות דמוקרטיות ההסבר הציבורי והביקורת התקשורתית משפיעים על ההחלטות של המנהיגות.

לכל תרבות נוצרה תדמית של התנהגות נאותה במלחמה. היום חלק מהכללים מוסדרים באמנות ז'נבה, שמחייבת יחס הומניטרי לשבויים ולהרוגים, כולל טיפול רפואי ותנאי כליאה סבירים. מקורות מוסריים למציאת גבולות להתנהגות בזמן מלחמה אפשר למצוא בתורה, וגם בחשיבה הנוצרית‑לטינית של אוגוסטינוס ובמחשבה של תומאס אקווינס. לאורך ההיסטוריה ניסו גם להגביל או לאסור אמצעי לחימה שנחשבו לאתיים פחות, וכיום מי שנחשבים לא-אתיים כוללים נשק להשמדה המונית וכלים שמפגינים פגיעה מיותרת באזרחים.

טוהר הנשק הוא ערך שהתגבש בהקשר ההיסטורי של היישוב ושל צה"ל. המושג נטבע ולהטתו על ידי דמויות מפתח בתקופה שלפני הקמת המדינה, והוא הוכנס גם לרעיונות של קוד אתי של צה"ל, "רוח צה"ל". במשך השנים נשמרו סיפורים וסמלים שקישרו את הרעיון אל מסירות ואל חובת המוסר בשדה הקרב.

סיפורים תרבותיים ושירי זעם הושמעו כדי לקרוא לשמירת טוהר הנשק. באירוע פעולת קיביה ב‑1953 הועלו טענות חמורות לגבי פגיעה באזרחים, מה שיצר ויכוח ציבורי ופוליטי על מידת הצדיקות של פעולות נקמה ומדיניות צבאית.

מאז שנת 2000 דווחים וצלומים מאינתיפאדה השנייה החזירו את הדיון הציבורי על מוסר הצבא והרבו להשתמש בסיסמה "הצבא המוסרי ביותר בעולם". התפתחות טכנולוגיות חדשות, ובפרט בינה מלאכותית ורובוטיקה, מעוררת היום שאלות חדשות: האם נכון לאפשר לנשק לפעול אוטונומית? האם מכונה יכולה להחליט על פגיעה באדם?

הדיון ההלכתי סביב מלחמה ושימוש בנשק נמשך בספרות הרבנית המודרנית. חלק מהכותבים, כדוגמת הרב אליעזר יהודה ולדנברג והרב שאול ישראלי, דנו בהבחנה בין "טומאת הנשק", הרעיון שמלחמה אינה מצב רצוי, לבין ההצדקות לשימוש בנשק. קיימת גם הדרישה ההלכתית לצמצם פגיעה בבלתי‑מעורבים, לצד ההכרה שלא להביא לסיכון חיי חיילים ואזרחים ישראלים בהעמדת אמצעי צמצום הפגיעה.

אתיקה צבאית היא כללים להתנהגות של חיילים ומנהיגים בזמן מלחמה. היא שואלת מתי מותר להשתמש בכוח, ומה מותר לעשות בלחימה.

אמנות ז'נבה הם חוקים שמגנים על שבויים ופצועים. הם אומרים שיש לנהוג בכבוד גם באויב שנכנע.

חלק מהשאלות הן האם יש ברירה אחרת מלבד מלחמה. במשפט העברי מדברים על סוגי מלחמות שונים. בחברה דמוקרטית אנשים ותקשורת בודקים אם החלטות המנהיגים הוגנות.

רוב התרבויות מדגישות כבוד כלפי הלוחם. התורה וגם פילוסופים בעבר דיברו על איפוק בזמן לחימה. לאורך ההיסטוריה ניסו להימנע בנשקים שפוגעים בצורה חמורה באזרחים.

טוהר הנשק הוא רעיון לא לפגוע בחפים מפשע. הרעיון התחיל עוד לפני קום המדינה ונכנס גם לקוד האתי של צה"ל.

יש סיפורים וסיפורים שמדגימים רחמים ושמירה על כללים. היו גם פעולות שגרמו לפולמוס ציבורי על טוהר הנשק.

בשנים האחרונות נולדו שאלות חדשות. יש דיבורים על שימוש ברובוטים ובמכונות שיכולות להחליט מי אויב. שאלה חשובה היא האם נכון לתת למכונה לפתוח באש.

בחיבורים הלכתיים דנים מה מותר ומה אסור לפי ההלכה. מדגישים שעל החיילים להימנע מפגיעה מיותרת באנשים שאינם לוחמים.