"אתר מורשת עולמית" הוא מקום שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כראוי לשימור. ההכרה ניתנת בגלל חשיבותו המיוחדת למורשת משותפת של האנושות.
האיסוף הבין‑לאומי התחיל עם ניסוח ה"אמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (אמנה = הסכם בין מדינות). האמנה אומצה ב־16 בנובמבר 1972. מכוח האמנה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים ופיקוח על ניהולם. 195 מדינות אישרו את האמנה.
אתרים הנבחרים יכולים לקבל מימון מקרן המורשת העולמית. ההכללה ברשימה משפיעה גם על תדמית ואפשרויות תיירות וכלכלה.
נכון ל־2025 יש ברשימה 1,248 אתרים ב־170 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 972 מהם אתרי תרבות (נוצרו בידי אדם), 235 אתרי טבע ו‑41 אתרים מעורבים (תוצאה של טבע ואדם יחד).
ב־1959 יזמה מצרים בניית סכר אסואן. השטח שעמד להישטף כלל את מקדשי אבו סימבל ופילה. אונסק"ו הובילה מבצע להצלת המונומנטים: פירוק, העברה ושיחזור באתר גבוה יותר. המיזם עלה כ־80 מיליון דולר, וחצי הסכום גויס מ‑50 מדינות. הצלחת המבצע הובילה למיזמים דומים ולגיבוש האמנה של 1972 בשיתוף ICOMOS (הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים) וארגונים אחרים.
מדינה המבקשת להציע אתר חייבת לכלול אותו ברשימה ראשונית מקומית. רק אתרים מהרשימה הזו ניתנים להגשה. על המדינה להכין תיק מועמדות בעזרת המרכז למורשת עולמית (מרכז = משרד אונסק"ו המטפל בנושא). התיקים נבדקים על ידי ICOMOS ו‑IUCN, שגוזרים המלצות עבור הוועדה.
כדי להיכלל ברשימה האתר צריך בעל ערך עולמי יוצא דופן ולעמוד לפחות באחד מעשרת הקריטריונים. יש שישה קריטריונים לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר המשלב את שני סוגי הערכים מכונה "אתר מעורב". נלקחים בחשבון גם ניהול, הגנה ואמינות המידע באתר. מאז 1992 נשקלת גם מערכת הקשרים בין האדם והטבע.
הוועדה כוללת 21 מדינות, עם תקופת כהונה של עד שש שנים. בחירות נערכות כל שנתיים, ונבחרות לפחות שבע מדינות חדשות בכל סבב. רבות מהמדינות עוזבות אחרי כארבע שנים כדי לאפשר חילופי חברות.
הוועדה נפגשת מספר פעמים בשנה כדי לדון בניהול אתרים ולקבל בקשות למועמדות. ישיבה שנתית רשמית מצרפת אתרים חדשים לרשימה. הוועדה גם דנה בבקשות לסיוע מקרן המורשת העולמית.
הישיבות התקיימו ברצף מאז 1977, למעט 2020 (מגפת הקורונה) ו‑2022 (הפלישה לרוסיה לאוקראינה), והן נערכות במדינות שונות.
האתרים מחולקים לחמישה אזורים גיאוגרפיים על ידי אונסק"ו. המדינה עם מספר האתרים הגדול ביותר היא איטליה (61), אחריה סין (60) וגרמניה (55). כל אתר מקבל מספר מזהה; שינויים מאוחרים מוזכרים בסיומת "bis".
הוועדה רשאית לרשום אתרים כ"נתונים בסכנה" (רשימה מיוחדת של אתרים בסיכון). נכון ל־2025 יש 53 אתרים כאלו, כולל העיר העתיקה בירושלים (על פי בקשת ירדן) ופסלי בודהה בבמיאן שבאפגניסטן שנהרסו. רבים מהאתרים בסכנה נמצאים בתימן ובאוקראינה בגלל מלחמות.
הכללת אתרים ברשימה זו עשויה להיות גם החלטה פוליטית. למשל, כנסיית המולד הוסרה מהרשימה ב־2019. אוסטרליה הצליחה ב‑2021 למנוע הכרזה על שונית המחסום הגדולה כאתר נתון בסכנה, למרות נזקים נרחבים כתוצאה מהתחממות גלובלית. עד כה הוסרו ההכרזות משלושה אתרים בלבד: מקלט הראם הלבן בעומאן (2007), עמק האלבה בדרזדן (2009) והעיר ליברפול (2021).
מחקר מ‑2014 פרסם רשימות של אתרים שנמצאים בסיכון טביעה בגלל עליית פני הים.
ישראל מסווגת על ידי אונסק"ו לאזור אירופה ואמריקה הצפונית. תיקי המורשת מטופלים על ידי הוועד הישראלי לאונסק"ו, תחת פיקוח משרד החינוך והתרבות. ועדת מורשת עולמית של אונסק"ו ישראל מחליטה אילו אתרים יוגשו להכרזה הבינלאומית.
אתרי המורשת הישראלים המוכרים כוללים בין היתר: שבטה, כיפת הבאב בחיפה, העיר העתיקה בירושלים וחומותיה, העיר הלבנה בתל אביב, נחל מערות ותל מגידו.
אתר מורשת עולמית הוא מקום חשוב שכולם רוצים לשמור עליו. אונסק"ו (ארגון שמטפל בתרבות ובטבע בעולם) מכריזה על אתרים כאלה.
בשנת 1972 מדינות חתמו על הסכם מיוחד לשמור על אתרים חשובים. בגלל הסכם זה הוקמה ועדה בודקת אתרים.
בשנות ה‑50 סכר באסואן באמצע מצרים איים על מקדשי אבו סימבל ופילה. אונסק"ו עזרה להעביר ולשחזר את המקדשים במקום גבוה יותר. הרבה מדינות תרמו כדי להציל אותם.
כל מדינה מכינה רשימה של אתרים חשובים בארצה. רק אתרים מהרשימה הזאת אפשר להציע לאונסק"ו. מרכז מיוחד בודק את התיקים וממליץ לוועדה.
יש עשרה כללים לבחירה. חלק מהכללים למבנים שנבנו על ידי אדם (אתרי תרבות), וחלק לטבע (אתרי טבע). אתר יכול להתאים לשניהם.
נכון ל‑2025 יש 1,248 אתרים ב‑170 מדינות. הם נחלקים ל־תרבות, טבע ואתרים מעורבים. איטליה מובילה במספר אתרים, אחריה סין וגרמניה.
יש רשימה של אתרים שמצבם קשה. ב‑2025 היו 53 כאלה. דוגמאות: העיר העתיקה בירושלים, פסלי בודהה בבמיאן. גם מלחמות ושינויים במזג האוויר מסכנים אתרים.
עוד נזכיר: כמה אתרים הוסרו מרשימת המורשת כי לא נשמרו נכון.
ישראל מטופלת במסגרת אירופה ואמריקה הצפונית. הוועד הישראלי לאונסק"ו מטפל במסמכים ומחליט אילו אתרים להציע. כמה אתרים ישראלים ברשימה: שבטה, כיפת הבאב בחיפה, העיר העתיקה בירושלים, העיר הלבנה בתל אביב, נחל מערות ותל מגידו.
תגובות גולשים