בגידת הדימויים

“בגידת הדימויים” (בצרפתית: La trahison des images) הוא ציור משנת 1929 של הצייר הבלגי רנה מגריט. מגריט היה סוריאליסט, אמן שעובד עם דימויים של חלומות ורעיונות לא מציאותיים. בציור מופיעה מקטרת, ומעליה הכיתוב "זוהי אינה מקטרת".

הרעיון המרכזי הוא שאפילו ייצוג ריאליסטי מאוד של דבר אינו הדבר עצמו. ייצוג כאן אומר איך משהו נראה בתמונה, ולא מה שהוא באמת. אי אפשר לעשן בציור, למרות שהמקטרת נראית אמיתית. במגריט עצמו: "רק נסו לפטם אותה בטבק! לו הוספתי לציור את הכיתוב 'זוהי מקטרת', הייתי משקר".

מגריט חזר על הנושא הזה בעבודות נוספות. ב-1927 צייר את Clef des songes (מפתח החלומות), סדרת עצמים עם תוויות לא מתאימות, ורק הספוג קיבל שם תואם. ב-1930 יצר גרסה עם שישה עצמים ותוויות שגויות. הציור האחרון בנושא, Les deux mystères (שתי התעלומות), הושלם ב-1966; שם הוצגה מקטרת נוספת, ונוצר מצב שבו המקטרת המצוירת נראית ממשית יותר מהמונחת לצידה.


הפילוסוף מישל פוקו הציע ב-1973 קריאה שזיהה את פרדוקס הייצוג. בספרו Ceci n'est pas une pipe הוא תיאר גם שני מכתבים של מגריט. פוקו טען שהציור מחייב את המתבונן לחשוב על מושג ה"מציאות", מה באמת אמיתי ומה רק דימוי.

הציור "בגידת הדימויים" נוצר ב-1929 על ידי רנה מגריט. הוא צייר תמונה של מקטרת. מעליה כתוב: "זוהי אינה מקטרת". מקטרת היא חללית קטנה שמעשנים בה טבק. (הסבר: טבק, חומר שמעשנים.)

מגריט היה סוריאליסט. סוריאליסט זה אמן שאוהב לצייר כמו בחלום. הרעיון בציור ברור: תמונה לא שווה לאובייקט עצמו. אי אפשר לעשן מהציור, גם אם הוא נראה אמיתי.

מגריט עשה עוד ציורים דומים. ב-1927 הוא צייר כמה חפצים ותלה עליהם שמות לא נכונים. רק אחד התאמן עם השם שלו. ב-1966 הוא צייר שוב תמונה שבה מקטרת מצוירת ליד מקטרת אמיתית. הציור הראה שהציור יכול להיראות ממש אמיתי.


הפילוסוף מישל פוקו כתב על הציור ב-1973. הוא אמר שהציור גורם לנו לחשוב מה אמיתי ומה לא אמיתי.