בדיקת צפיפות עצם מאפשרת להעריך כמה מינרלים יש בעצמות. היא עוזרת לזהות דלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ולחזות את הסיכון לשברים. בין השיטות למדידת צפיפות עצם יש אולטרה־סאונד, טומוגרפיה ממוחשבת (quantitative computed tomography) ושימוש בקרן רנטגן. השיטה הנפוצה והנחשבת למדד הזהב היא DXA (Dual energy X-ray absorptiometry).
בבדיקת DXA מקרינים שתי אלומות רנטגן באנרגיות שונות דרך הגוף. הספירה של הפוטונים שעוברים מאפשרת לנטרל את הקרינה שסופגת הרקמה הרכה ולחשב את צפיפות העצם. בדרך כלל נבדקים צוואר הירך וחוליות עמוד השדרה. אפשר גם למדוד עצמות אחרות, למשל שוק או עקב.
התוצאה שמכשירי DXA נותנים מבוטאת בגרם לכל סנטימטר מרובע (g/cm²). זו לא מדידה של צפיפות החומר במרחב התלת־ממדי, אך דיוק הבדיקה מספק לצרכים קליניים.
התוצאות משווים לממוצע של צעירים, ומחושבת סטיית תקן שנקראת T‑score. T‑score נמוך מ‑1 עד ‑2.5 פירושו חוסר מינרלים בעצם (osteopenia). T‑score נמוך מ‑2.5 מצביע על דלדול עצם (osteoporosis). אפשר גם להשוות לקבוצה בגיל ומין דומים (Z‑score).
תוצאות עלולות להיות פחות מדויקות אם יש שברי דחיסה בחוליות, דלקת מפרקים ניוונית, או אם הנבדק מאוד גבוה או נמוך.
החל מינואר 2000 נכללת הבדיקה בסל הבריאות. קיימות זכאויות לבדיקה על פי קריטריונים רפואיים.
בדיקת צפיפות עצם בודקת כמה מינרלים יש בעצמות. מינרלים הם חומרים קשים בעצם. הבדיקה עוזרת לדעת אם העצמות חלשות.
השיטה הנפוצה נקראת DXA. זהו מבחן עם שתי קרני רנטגן. קרני רנטגן הן אור מיוחד שאפשר לראות איתו עצמות. שתי הקרניים עוזרות להפריד מהתוצאה את רקמות הרכות.
בדרך כלל מודדים את הירך ואת הגב התחתון. לפעמים בודקים גם עצמות בשוק או בעקב.
התוצאה נמדדת בגרם לכל סנטימטר מרובע. זה אומר כמה מינרל יש על שטח מסוים.
התוצאה משווים לממוצע של אנשים צעירים. ההשוואה נקראת T‑score. אם T‑score נמוך מאוד זאת אזהרה לדלדול עצם. דלדול עצם עושה את העצמות פחות חזקות.
מאז ינואר 2000 הבדיקה כלולה בסל הבריאות. יש כללים שקובעים מי זכאי לבדיקה.
תגובות גולשים