בודהיזם הארץ הטהורה

בודהיזם הארץ הטהורה (בסינית: 淨土宗, פיניין: Jìngtǔzōng) הוא זרם רחב בתוך הבודהיזם מהאיאנה. המהאיאנה (Mahayana) היא תנועה בבודהיזם שמדגישה חסד וברדת האלוהים המושלמת. הזרם מתמקד ברעיון של לידה מחדש בארצות טהורות, עולמות מיוחדים של בודהות שבהם אפשר להתפתח רוחנית בלי הסבל של חיי היומיום.

המסורת נפוצה במזרח אסיה. היא מסתמכת בעיקר על שלוש סוטרות (כתבי קודש בודהיסטיים): סוטרת אמיטיוס, סוטרת ההתבוננות וסוטרת אמיטבהה. בולטת שבהן היא ארץ סוקהוואטי, הארץ הטהורה של הבודהה אמיטבהה.

המונח "ארץ טהורה" מציין גם את הרעיון הכללי וגם זרמים מסוימים שמרכזיים בהם תרגל הזכרת הבודהה. ביישום הרחב הוא כולל תרגולים שונים גם מז'אנרים אחרים של הבודהיזם, כמו טיאנטאי וטיבטיים. במובן צר יותר, הוא מתייחס למסורות נפרדות שנחשבות כאסכולות, לדוגמה בגין בסין וביפן.

בסין נקראת גם "אסכולת הלוטוס" (Liánzōng). ביפן בתי ספר ידועים הם ג'ודו-שו וג'ודו שיןשו, שלעיתים קוראים להם "אסכולת הנמבוצו".

הזרם נפוץ מאוד במזרח אסיה. ביפן הוא התקבע כשורה מיוחדת במאה ה-13 על ידי הנזיר הונן. הונן (Hōnen) טען שהדרישות המסורתיות של הנזירות כבר לא מתאימות לרוב האנשים. הוא קידם גישה של גאולה מבוססת אמונה, בשל רעיון "קץ החוק" (הצטמצמות היכולת להבין להתמיד בחוק הדהרמה), כך ששאיפה ללידה מחדש בארצות הטהורות הפכה לנפוצה.

תרגול מרכזי במסורת הוא ניאנפו (בסינית: 念佛, שם שמציין "הזכרת הבודהה"), ביפן נמבוצו. זהו חזרה על שם הבודהה, במיוחד אמיטבהה (אמידה ביפנית). משמעות החזרה משתנה: היא יכולה להיות ביטוי של כבוד, בקשה לעזרה, או כלי לריכוז ומדיטציה.

לצד הזכרת הבודהה קיימים גם תרגולים אחרים: שמירת מצוות בודהיסטיות, קריאת סוטרות, דמיון ויזואלי של הבודהה והגשת מנחות. במסורות רבות מקובלת התקווה שאפילו אנשים בעלי קארמה קשה יוכלו להגיע לשלב של בודהיסטווה (אדם שמבטיח לעזור לאחרים לפני ההארה המלאה), ובסופו של דבר להגיע לבודהיות באמצעות הולדה בארץ טהורה.

המסורת מבחינה עצמה מדתות תיאיסטיות, מאחר שהיא מושתתת על התפיסות המהאיאניות של בודהיות, ועל תורות כמו שוניאטה (ריקנות) ומיינד-בלבד (Yiוגאצ'רה, תורת ה"תודעה בלבד").

בודהיזם הארץ הטהורה הוא זרם בודהיסטי במזרח אסיה. בודהיזם = דת של מורים רוחניים שנקראים בודהות. המטרה היא להיוולד בארץ טובה של בודהה. ארץ טהורה = מקום שלו ובטוח, בלי הרבה סבל.

המסורת משתמשת בספרים חשובים שנקראים סוטרות. סוטרות = כתבים דתיים. שלוש סוטרות עיקריות הן: סוטרת אמיטיוס, סוטרת ההתבוננות וסוטרת אמיטבהה.

"ארץ טהורה" משמשת לשני דברים: גם כתיאור של הרעיון, וגם כשם לזרמים של אנשים שמתרגלים את זה. בסין קוראים לזה גם "אסכולת הלוטוס". ביפן יש בתי ספר כמו ג'ודו-שו וג'ודו שינשו.

הנזיר הונן חי בתחילת המאה ה-13. נזיר = אדם שמחויב לחיים דתיים. הוא אמר שהחוקים הקשים כבר לא מתאימים לרוב האנשים. לכן הוא דיבר על אמונה ופשטות כדי להגיע ללידה בארץ הטהורה.

תרגול חשוב הוא חזרה על שם הבודהה אמיטבהה. בעברית זה נקרא ניאנפו, וביפנית נמבוצו. חזרה על השם = דרך להתמקד ולבקש עזרה. יש גם תרגולים אחרים: שמירת חוקים בודהיסטיים, קריאת סוטרות, לדמיין את הבודהה ולהציע מנחות. אנשים מקווים שגם מי שעשה טעויות יוכל להיוולד בארץ הטהורה ולצמוח רוחנית.