בוכרה

בּוּכָרָה (באוזבקית: Buxoro; ברוסית: Бухара; בפרסית: בֹּח'ארא) היא אחת מהערים הגדולות של אוזבקיסטן. היא בירת מחוז בוכרה, שוכנת על נהר זראפשאן כ־440 ק״מ דרום־מערבית לטשקנט, וקרובה לגבול טורקמניסטן. פירוש השם כנראה "מנזר" או "מקום של עושר טוב". על פי אומדן מ־1 בינואר 2025 יש בה כ־300,179 תושבים.

בוכרה נחשבת לעיר עתיקה מאוד. חפירות חשפו עד 20 מטרים של שכבות תרבותיות, עם ממצאים שמתוארכים לכ־2,500 שנים לפני זמננו. לאורך ההיסטוריה שימשה העיר כמוקד חשוב של התרבות האיראנית, והאתרים הארכיאולוגיים והאדריכליים שלה מהווים חלק מרכזי ממורשת זו.

בוכרה הייתה יעד כיבושים של אימפריות רבות. אלכסנדר מוקדון השפיע על סגנון הבניה, והעיר התפתחה בהשפעות חיצוניות. בתקופה העתיקה והביניים עברה העיר על דרך המשי, ושווקיה קיבלו סוחרים מסין, הודו ואיראן.

במאה השביעית הגיעו לערים הערבים, והאסלאם החל להתפשט. נבנו מסגדים ומדרסות (מדרסה = בית ספר דתי). במאות שאחר מכן התקיימה בארכיטקטורה המקומית דומיננטיות של כיפות עגולות ובניינים דתיים שנבנו על ידי אדריכלים מוסלמים.

שושלות ששלטו בבוכרה כללו בין היתר את הקרא־ח'אנים, המונגולים והשושלת הטימורית. לקראת סוף המאה ה־19 נכללה למעשה תחת שלטון רוסי כמחוז של אמירות בוכרה.

בוכרה וסמרקנד מוגדרות כמרכזים חשובים של התרבות הטג'יקית, ולכן בחלק גדול מהאוכלוסייה דומיננטית השפה הטג'יקית. תחת השלטון הסובייטי סופחו שתי הערים לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוזבקיסטן, למרות מחאות טג'יקיות. מאז קום מדינת אוזבקיסטן הונהגו מדיניות של הטמעה תרבותית כלפי הטג'יקים.

לבוכרה יש גם קהילה יהודית עתיקה, הידועה כיהדות בוכרה. רבים מעקבי היוחסין של הקהילה יוצאים שורשיהם לעיר.

המרכז ההיסטורי של בוכרה מוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בעיר העתיקה יש מסגדים ומדרסות רבים. בין המבנים הבולטים ניתן למנות את מגדל קאילן (המינרט של קאילן), מסגד קאילן, מדרסת מיר־י־ערב ומבצר הארק (Ark). בכיכר המרכזית יש פסל של נאסר א-דין, המפורסם כי הוא רוכב חמור הפוך ואוחז בזנבו.

במקום יש מבנים ושווקים שממחישים את תולדות דרך המשי ואת המפגש של תרבויות שונות.

בוכרה היא עיר עתיקה באוזבקיסטן. היא שוכנת על נהר זראפשאן. העיר נמצאת כ־440 ק״מ מטשקנט. שמה אולי אומר "מקום של עושר" או "מנזר". יש בה בערך 300,179 אנשים (נכון ל־1.1.2025).

בוכרה קיימת כבר כ־2,500 שנים. ארכיאולוגים מצאו בתים וכלים ישנים תחת העיר. בוכרה הייתה חלק מדרך המשי. סוחרים מסין, הודו ואיראן עברו בה.

במאה השביעית הגיעו ערבים, והאסלאם (דת) הפך לנפוץ. בעיר בנו מסגדים ומדרסות. מדרסה זה בית ספר דתי.

במהלך ההיסטוריה שלטו בבוכרה עמים רבים, כמו המונגולים. בסוף המאה ה־19 רוסיה שלטה באזור.

בוכרה וסמרקנד חשובות לתרבות הטג'יקית. בתקופת ברית המועצות הצטרפה העיר לרפובליקה האוזבקית. בבוכרה גרה גם קהילה יהודית עתיקה, שנקראת יהדות בוכרה.

החלק הישן של העיר הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. יש בו מסגדים ומדרסות יפות. אפשר לראות את מגדל קאילן, מסגד קאילן, מדרסת מיר־י־ערב ואת מצודת הארק. בכיכר המרכזית עומד פסל של נאסר א־דין על חמור.