בזואר

אבני בזואר הן אבנים ירקרקות שהיו נחשבות כמגנות מפני רעלים. השם מגיע מפרסית, "באדזהר", שפירושו "הגנה מפני הרעל".

קיימים סוגים שונים של בזוארים. חלק מסוגי הטריכובזואר (טריכו = שיער) אכן הראו יכולת לנטרל ארסן. אבנים אלה נוצרו בקיבה ובמעי של עיזי הרים על ידי משקעים סידניים. בתוך המשקעים היו שיירי גופרית הקשורים כימית לפוספט. כשהושמה האבן במשקה שבו היה ארסן, הארסן התקשר לגופרית שבאבן וכך פחתה רעילותו.

נשיאים ואצילים החזיקו בזוארים כקמע, במחרוזות או בשיבוצים בטבעות. דוגמה מפורסמת היא אליזבת הראשונה, שהייתה נוהגת לשאת בזואר לצורך הגנה אפשרית.

במובן הרפואי, "בזואר" הוא גם גוש של סיבים שנוצר בקיבה. גוש כזה עלול לחסום את הקיבה או המעי. רופאים מזהים אותו בדרך כלל בעזרת גסטרוסקופיה, בדיקה שבה מסתכלים פנימה עם צינור דק. קיימות שיטות לפירוקו והוצאתו.

בזואר הן אבנים ירקרקות. השם "באדזהר" בפרסית אומר "הגנה מפני רעל".

לפעמים כאלה אבנים נוצרו בקיבה של עיזי הרים. בתוך האבנים היו שאריות גופרית. כשנכנס ארסן (רעל), הוא התקשר לגופרית והפסיק להיות מסוכן.

מלכים ואצילים החזיקו בזוארים במחרוזות או בטבעות. אליזבת הראשונה ידועה בכך.

במקום אחר, בזואר הוא גם גוש סיבים שנוצר בקיבה. גוש כזה יכול לחסום את הבטן. הרופאים רואים אותו בעזרת מכשיר דק בשם גסטרוסקופיה. אפשר לפרק ולהוציא אותו.