בטון מזוין (בטון מחוזק במוטות פלדה) הוא חומר מרוכב שבו פלדה מוטמעת בתוך הבטון.
הרומאים השתמשו בבטון כבר לפני כ-2,000 שנה. רעיונות של חיזוק הבטון חזרו והשתכללו במאה ה-19. ז'אן-לואי למבו מזוהה עם שימוש מוקדם בבטון מזוין, וז'וזף מונייה רשם פטנט על גרסה דומה ב-1868. פיתוחים משמעותיים נעשו בתחילת המאה ה-20, ואוז'ן פריסינה המציא את הבטון הדרוך ב-1928.
בטון חזק בלחיצה אך חלש במתיחה. מתיחה (חוזק מתיחה = היכולת לעמוד בכוח שמושך) נוטלת הפלדה שבתוך הבטון. שילוב שני החומרים יוצר רכיב חזק בעל עמידות ללחיצה ולמתיחה.
כמות הפלדה מתוכננת לפי עומסים וחישובים סטטיים. התקנים מחייבים מינימום פלדה כדי לאפשר כשל מבוקר ולשפר בטיחות ברעידות אדמה או באש.
בקורה נתמכת בשני קצות יש מאמץ מתיחה בתחתיתה. לכן מניחים את זיון הפלדה בתחתית.
בקורה תלויה מצד אחד (מרפסת) המתח מופיע בחלק העליון. שם מניחים את הזיון בחלק העליון.
ברוב העמודים שמים זיון סביב ההיקף (חישוקים). חישוקים מונעים התפרקות של ליבת הבטון ברעידות אדמה.
תקרה זו היא רשת של קורות קטנות שמקנה קשיחות בשני הכיוונים. זיון עיקרי מונח בתחתית ה"T" של כל קורה.
בטון מזוין מאפשר יציקות בצורות מורכבות: כיפות, קמרונות ועמודי פטרייה. האתגר הוא בדרך כלל הכנת הטפסות המתאימות.
מוטות הזיון בדרך כלל מצולעים כדי להידבק טוב יותר אל הבטון. אפשר גם להשתמש בסיבי פלדה בתוך התערובת. כל שיטה יש לה יתרונות וחסרונות טכנולוגיים.
מבחינת מיקום מחלקים את הזיון לברזל עליון (ללחיצה), ברזל תחתון (למתיחה) ולעתים ברזל אמצעי.
מלבד פלדה משתמשים לעתים בסיבי זכוכית, פחמן או פולימרים. בחלק מהמקרים מזינים גם פרופילי פלדה בתוך הבטון.
מוטות הזיון מונחים בטפסות, מוזג לתוכן בטון טרי, ומחכים להתקשחות. הבטון מגיע לחוזקו הסופי אחרי כ-28 יום. בהפסקות יציקה משאירים "קוצים" של פלדה לחיבור ליציקה הבאה.
בטון מזוין שימש לבניית בונקרים, פילבוקסים ומקלטים. בישראל משתמשים בו נרחב במיגון ובבניית ממ"דים לפי תקנים מחמירים.
חשיפת הפלדה לאוויר ולמים גורמת לקורוזיה. קורוזיה מתפשטת לבטון וגורמת להתפוררות. גם שריפה יכולה להחליש את הפלדה בטמפרטורות גבוהות ולגרום לקריסה.
בטון דרוך (prestressed) משתמש בכבלי מתיחה שמפעילים לחץ על הבטון מראש. כך אפשר לשאת מאמצים גדולים יותר במרחקים ארוכים.
הבטון המזוין שחרר את העיצוב ממגבלות העץ והלבנים. אדריכלים כמו אוגוסט פרה, לה קורבוזיה ופרנק לויד רייט ניצלו אותו ליצור חללים וצורות חדשים. סגנון הברוטליזם הציג חומרים חשופים והדגיש את מבנה הבטון.
בטון מזוין (בטון מחוזק בפלדה) הוא בטון שבו שמים מוטות פלדה. זה עושה את הבטון חזק יותר.
הרומאים השתמשו בבטון כבר מזמן. בתקופה המודרנית ז'וזף מונייה פיתח גרסה חשובה ב-1868.
בטון טוב בלחיצה. בחלקים שנמתחים שמים פלדה. כך החומר לא נשבר בקלות.
מהנדסים מחשבים כמה פלדה צריך. יש להשתמש במידה מספקת כדי שהמבנה יהיה בטוח.
בקורה בין שני עמודים שמים פלדה בתחתית כדי לתמוך במתיחה.
מרפסת בולטת תלויה מצד אחד. שם שמים פלדה למעלה.
בעמודים עושים חישוקים מפלדה סביב כדי למנוע שבירה בעת רעידות.
זו תקרה שעובדת כהרבה קורות קטנות יחד. היא חזקה לשני הכיוונים.
מוטות הזיון מחוסנים כדי שהבטון ידבק אליהם טוב. אפשר גם להשתמש בסיבים בתוך הבטון.
מניחים את המוטות בתוך תבניות (טפסות) ויוצקים את הבטון. הבטון מתחזק במשך כ-28 יום.
בטון מזוין משמש לבניית בונקרים ומקלטים. בישראל משתמשים בו רבות להגנה.
אם הפלדה נחשפת למים היא עלולה להחליד. החלודה מפסיקה את החוזק ויכולה לפגוע במבנה.
תגובות גולשים