ביטול בית הספר

ביטול בית הספר (Deschooling Society) הוא הספר הידוע של איוואן איליץ'. הספר יצא ב-1971 ותרגומו לעברית הופיע ב-1973. איליץ' מבקר את הניהול ההיררכי של בתי הספר. הוא טוען שניהול כזה מעודד פסיביות של תלמידים ומונע למידה חופשית.

איליץ' מגדיר שני מושגים חשובים: "לימוד", רכישת מיומנות או הבנה חדשה, ו"הוראה", בחירת תנאים שמקלות על הלמידה. הוא מתקומם נגד זיהוי בית הספר עם הלימוד עצמו. לפי איליץ', כשהכלי (בית הספר) הופך למטרה, נוצרת תלות מוסדית והגבלת אפשרויות הלמידה.

איליץ' טוען שמערכת החינוך יוצרת מונופול על ההזדמנויות הלימודיות. דוגמה לכך היא קישור בין תעודות סיום לקבלה לאוניברסיטה ולעבודה. כך אנשים נדחים על סמך מסגרות הלימוד שלהם, ולא על סמך כישוריהם האמיתיים.

איליץ' מבקר את חוסר השוויון: לימודים מעבר לחובה יקרים. עניים לא יכולים תמיד להמשיך, או צריכים להישען על תמיכה כלכלית. כתוצאה נוצרות מחסומים חברתיים ותחושות כישלון אצל מי שאינם מצליחים להתקדם.

איליץ' מציג את המושג "חברה מתולמדת", חברה שבה האדם לומד להיות תלוי במוסדות חיצוניים. בית הספר משדר שאתה זקוק לאישור ולתעודה כדי להתקדם. זה מעודד פסיביות ומאפשר למערכת לעצב את בני הנוער לפי צרכיה.

איליץ' טוען שעצם קיומם של בתי ספר תורם לשימור המערכות הכלכליות הקיימות. לפי השקפתו, בתי הספר מייצרים עובדים וצרכנים שמשרתים את היעד של צמיחה כלכלית ותעשייה.

הפתרון, לדעת איליץ', הוא לשנות את יחסי האדם והסביבה. יש להפסיק לראות אנשים כ"תלמידים" בלבד. כל אדם ממשיך ללמוד כל החיים, ולכן יש לאפשר לו גישה למשאבי ידע בכל גיל.

איליץ' מציע מטרות למוסדות אלטרנטיביים: להנגיש משאבי ידע לכל המבקשים; להקל על אנשים לשתף את הידע שלהם; ולאפשר לבטא בעיות ולשאת קול ציבורי. הוא מדגיש ארבעה משאבי למידה חשובים: חפצים ועזרים (כמו ספרים וכלים), דמויות שמדגימות מיומנויות, חברים לשיחה ולתרגול, ומבוגרים שנותנים ביקורת בונה.

כדי לקשר בין לומדים למשאבים אלו הוא מציע כמה רשתות לימודיות: שירותים נגישים לאמצעים חינוכיים (ספריות, מוזיאונים, מעבדות ומקומות עבודה כמרכזי לימוד), בורסות מיומנויות שבהם מומחים מציעים את עצמם כמודלים, רשתות להתאמת שווים למציאת שותפים ללמידה, ושירותים שמקשרים למחנכים מקצועיים.

איליץ' גם הציע רעיון של "תקופת לימודים מבוזרת": לכל אדם תינתן קציבת שנים חינוכיות (לדוגמה 18 שנים), שאפשר להשתמש בהן בכל גיל. הוא ראה בטכנולוגיה מודרנית, ובאינטרנט במיוחד, כלי שמקל על יישום הרעיונות האלה ונגיש את הלמידה.

לסיכום רעיוני, איליץ' אינו שולל למידה או הוראה. הוא מפנה אצבע לעבר מוסד שגורם לתלות, לאי־שוויון ולמונופול על הידע. פתרונו הוא להעצים דרכים מגוונות ללמידה חופשית לאורך החיים וליצור רשתות שמחברות בין אנשים, כלים ומקומות.

ביטול בית הספר הוא ספר של איוואן איליץ'. הספר יצא ב-1971. איליץ' אומר שאפשר לשנות את הדרך שלומדים בה.

איליץ' מבדיל בין "לימוד" ו"הוראה". לימוד, לקבל ידע או מיומנות. הוראה, לעזור למישהו ללמוד.
הוא טוען שבית הספר לא תמיד נותן למידה אמיתית. בית הספר נהפך למטרה ולא לכלי.

מונופול, כשקבוצה אחת שולטת בכל. איליץ' אומר שלבתי הספר יש שליטה על מי יכול ללמוד ולהתקדם. לפעמים אנשים מוכשרים נדחים בגלל שאין להם תעודות.

חלק מהילדים לא יכולים ללמוד מעבר לחובה. זה יוצר חוסר שוויון. מי שאין לו כסף נשאר פחות מסוגל להתקדם.

איליץ' מתאר "חברה מתולמדת", שבה אנשים תלויים במוסדות. הם מרגישים שהם צריכים תעודה כדי להצליח.

קפיטליזם, שיטה כלכלית שמדגישה כסף וצמיחה. איליץ' אומר שבתי הספר עוזרים לשמור על שיטה זו.

איליץ' מציע דרכים אחרות ללמוד. הוא רוצה שאנשים בכל גיל יוכלו ללמוד מתי שירצו. הוא מציע שלושה דברים חשובים:
1) גישה קלה למשאבי ידע, כמו ספרים ומעבדות.
2) אפשרות למצוא אנשים שמוכנים ללמד או להראות מיומנויות.
3) מקום שבו אפשר לדבר על בעיות ולהישמע.

הוא גם מציין ארבעה דברים שדרושים ללמידה: חפצים ועזרים, דמויות שמדגימות, חברים ללמידה ומבוגרים שנותנים עזרה. איליץ' מציע רשתות שילכו לקשר בין אנשים ומשאבים אלה. הוא חשב שהאינטרנט יכול לעזור להגשים את הרעיון.

הרעיון המרכזי שלו הוא: לאפשר לכל אחד ללמוד בחופשיות, בכל גיל, בדרכים שונות.