"ביסמרק" הייתה אוניית מערכה (אוניית מלחמה גדולה) של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לצד אחיותיה, ובעיקר טירפיץ, היא נחשבה לאחת מאוניות המערכה המהירות, המשוריינות ובעלות החימוש הכבד באותה תקופה. היא הפכה לסמל לאחר הקרב במצר דנמרק, שבו הטביעה את הסיירת הבריטית אה"מ הוד, ולאחר מרדף בריטי שארך שלושה ימים והסתיים בהטבעתה.
אורך: כ-251 מטר. הדחק סטנדרטי: כ-41,700 טון. מהירות שיא: כ-30 קשרים (כ-55 קמ"ש). תותחים ראשיים: שמונה תותחי 38 ס"מ (15 אינץ') בארבעה צריחים. חימוש משני: תותחים בקטרים שונים לנגד ספינות ונגמ״ת (נגד מטוסים). שריון עבה על חגורת האונייה וצריחי התותחים.
התכנון החל באמצע שנות ה-30, במטרה להתמודד עם הצי של מדינות אירופה. רשמית הוגדר ההדחק כ-35,000 טון לפי הסכמים, אך בפועל האונייה חרגה מכך והייתה כבדת משקל הרבה יותר. השדרה הונחה ב-1936, הושקה ב-1939 ונכנסה לשירות באוגוסט 1939.
"ביסמרק" נבנתה רחבה ועם יכולת דלק גדולה כדי לפעול באוקיינוס. היא שילבה שריון כבד וחימוש עוצמתי. עם זאת נמתחה עליה ביקורת לאחר המלחמה על בחירות תכנוניות שמסרו מערכות חשובות לאזורים חשופים יחסית, מה שעשוי היה להקל על השתקתה בקרב האחרון. היו גם טענות לגבי חימוש משני לא אחיד ופגיעות ירכתיים.
ב-1941 יצאה ביסמרק עם הסיירת הכבדה פרינץ אויגן למבצע "תרגיל הריין" (Unternehmen Rheinübung). המטרה הייתה לפגוע בשיירות הבריטיות באוקיינוס האטלנטי. הבריטים גילו תנועותיה בזכות פיענוח תקשורת ומודיעין אווירי, והחלו במאמץ לאתרה.
ב-24 במאי 1941 נתקלה השייטת הבריטית ב"ביסמרק". במהלך הקרב נאלצה אה"מ הוד להתמודד עם אש כבדה מפגזי ביסמרק. הוד נפגעה פגיעה קשה והתפצלה לטענות רבות. "פרינס אוף ויילס" נאלצה להינתק עקב נזקים ותקלות.
אחרי הקרב נגרמו לביסמרק נזקים שנפגעו מיכולת ההנעה, מכלי דלק ומחדרי דוודים (הלב של מערכות ההנעה). מצב זה אילץ את מפקדה של ביסמרק לשנות מטרה ולפנות לסן־נאזר שבצרפת לתיקונים. הבריטים השקיעו מאמצים אדירים במרדף, ובמהלכו ביסמרק נותרה לתקופה קצרה בלתי מאותרת אך נחשפה בסופו של דבר על ידי מטוס סיור.
ב-26, 27 במאי תקפו מטוסי נושאת המטוסים הבריטית את ביסמרק. פגיעה של טורפדו השביתה את הגה הכיוון שלה והשאירה אותה בלתי מתמרנת. לבסוף הצליחו אוניות שטח בריטיות לפגוע בה באופן כבד. בשעות הבוקר של 27 במאי טבעה ביסמרק. מתוך כ-2,200 אנשי צוות היו כ-800 ניצולים, וחלקם ניצלו מאוחר יותר על ידי אוניה גרמנית.
הטבעת ביסמרק עוררה הדים רבים. התגובות כללו שבחים למאמץ הבריטי וגם ביקורת גרמנית על חוסר סיוע אווירי. חיל האוויר הגרמני (הלופטוואפה) דוכא על התפקוד המוגבל בסיוע למבצע.
שרידי הביסמרק נמצאו ב-1989 בעומק כ-4,700 מטר על ידי ד"ר רוברט בלארד. צילומים הראו נזק כבד למבנה העליוני ונזק מתון לגוף האונייה מתחת למים. משם נמשכו מחלוקות בין חוקרים וניצולים האם הטביעה נגרמה בעיקר מהפגיעות הבריטיות או מהחלטות צוות גרמני לפתוח שסתומים. מחקרים נוספים בשנות ה-2000 הציעו ממצאים שונים, וחלקם תמכו ברעיון שהאונייה טובעה בשל ההתמוטטות הפנימית.
ביסמרק הייתה אוניית מערכה גדולה. אוניית מערכה היא ספינה חזקה לים. היא בנתה בגרמניה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. היא היתה מהגדולות והחזקות בזמנה. על סיפונה היו תותחים גדולים ומערכת שריון עבה.
היא נבנתה במספנה בגרמניה והושקה ב-1939. היא נכנסה לשירות ב-24 באוגוסט 1939.
ב-1941 יצאה ביסמרק עם ספינה נוספת לפעולה בים. המטרה הייתה לפגוע בספינות האויב.
ב-24 במאי 1941 נפגשה המערכת הבריטית והגרמנית. בקרב זה ביסמרק פגעה בספינה בריטית בשם הוד. הוד נשברה וטבעה.
אחרי זה בריטניה יצאה במרדף גדול אחרי ביסמרק. מטוסים וספינות בריטיות עקבו אחריה. בסוף מטוס פגע בגלגל ההיגוי שלה. ביסמרק לא יכלה עוד לנווט כראוי. יום לאחר מכן אוניות בריטיות תקפו אותה והיא טבעה. כ-800 אנשים ניצלו.
בשנת 1989 מצא חוקר בשם רוברט בלארד את שאריות ביסמרק על קרקעית הים. המדענים דנו מה גרם לטבועה. חלקם אמרו שהפגיעות הבריטיות היו הגורם. אחרים אמרו שהאונייה ניזוקה מבפנים.
תגובות גולשים