ביצוע אותנטי

במוזיקה הקלאסית, "ביצוע אותנטי" (Historically informed performance practice) או "מוזיקה בכלים אותנטיים" הוא ביצוע שנעשה בניסיון לשחזר את הסגנון, הכלים והמנהגים של התקופה שבה נכתבה היצירה. מבצעים אלה משתמשים במקורות היסטוריים, מחקר מוזיקולוגי ולעיתים בהקלטות ישנות, כדי להבין איך המלחינים רצו שהמוזיקה תשמע.

התנועה החלה במחצית השנייה של המאה ה-20. מוזיקאים חיפשו כלים שכמעט יצאו משימוש, כמו צ'מבלו (כלי מקלדת ישן) ווויולה דה גמבה (כלי קשת דומה לצ'לו). המחקר גילה שאופן הנגינה והטכניקות היו שונים מאד מאשר היום. לפי הגישה הזו יש חשיבות להסתמך על תווים ומסמכים מוקדמים, כי עריכות מאוחרות עלולות לשנות את המאפיינים המקוריים של היצירה.

מבצעים אותנטיים מדגישים שימוש בכלי תקופה, פרשנות על פי מסמכי ביצוע היסטוריים, ואלתור (הוספת קישוטים על בסיס התווים הכתובים). הם גם שמים לב לארטיקולציה ול־phrasing (חלוקת משפטים מוסיקליים), שנגזרים מהשירה ומהרטוריקה של התקופה.

כלי תקופה שונים מן הכלים המודרניים. כינור בארוק למשל יש לו שינויים במבנה: סגנון הקשת, מיתרים ממעי חיה ("מיתרי גיד") וגשר נמוך יותר. זה גורם לצליל חם ועמום יותר, ופחות עוצמה. בכלי נשיפה מעץ, כמו הטרברסו (חליל בארוק), יש מערכות חורים שונות ופיטורים (הסטוריים) שונים מהכלים המודרניים. גם כלי מקלדת ישנים כמו צ'מבלו ופורטה-פיאנו נשמעים שקופים ועדינים יותר מפסנתר מודרני.

מבצעים היסטוריים מדגישים ויברטו מבוקר (רטט של הצליל), אלתור, ומהירות טמפו שונה לעומת ביצועים מודרניים, לעתים פרקים מהירים מבוצעים מהר יותר. יש דגש על מגוון צבעים צליליים וחספוס כאסתטיקה התקופתית, במקום חספוס אחד־הומוגני של תזמורת מודרנית.

תזמורות אותנטיות קטנות בהרבה מתזמורות מודרניות. גוף המיתר קטן יותר, והצליל שקוף יותר, מה שמאפשר לשמוע פרטים קטנים ולתת נוכחות לכלי נשיפה תקופתיים. גם מקהלות היסטוריות נוטות להיות קטנות ולעתים כוללות זמר או שניים לכל חלק קולי.

כוונון (גובה הצליל לה) השתנה בהיסטוריה. היום נהוג A=440, 442 הרץ. בביצועים בארוק נפוץ A=415 הרץ, כלומר נמוך בכחצי טון. בנוסף קיימים טמפרמנטים (שיטות חלוקת הטונים) שונות מהכוונון המושווה המודרני. טמפרמנטים היסטוריים הופכים סולמות מסוימים ל"אופייניים" מבחינת צבע אינטונציה.

האסכולה המקורית הביאה לבמות יצירות שנשכחו, ולחידוש הענין ביצירות של מלחינים כמו קופרן, וליואלדי ועוד. היא גם שינתה את הדרך שבה מאזינים ומבצעים מסתכלים על מוזיקה מוקדמת.

התנועה עוררה ויכוחים: מבקרים טענו שהיא מדגישה פרקטיקה היסטורית על חשבון הבעה אישית, או שביצועה טכני פחות. מבקרים בולטים כללו את יוזף קרמן ואת ריצ'רד טארוסקין, שטענו שאותנטיות עלולה להיתפס כהכפשה של ביצועים אחרים. עם זאת, הפופולריות של הגישה גדלה, והשפעתה ניכרת גם בביצועים מודרניים.

ביצוע אותנטי זה ניגון של מוזיקה ישנה בדרך שמדמה את התקופה שלה. המטרה היא לשמוע את המוזיקה כפי שהייתה מתי שנכתבה.

מוזיקאים חקרו מסמכים וכלים ישנים. הם רוצים לדעת איך ניגנו אז, ואיך הכלים נשמעו.

ביצועים כאלה כוללים שימוש בכלים ישנים וניסוח חדש של המוזיקה. לפעמים המנגינות מקושטות באלתור. אלתור זה להוסיף קישוטים למנגינה בזמן הנגינה.

כלי תקופה שונים מכלי היום. צ'מבלו הוא כלי מקלדת ישן שדומה לקונצרטינה. כינור בארוק שונה מהכינור של היום, ויש לו מיתרים שממיקרי חיה (מיתרי גיד). זה עושה צליל רך וחם.

נגנים היסטוריים משתמשים בוויברטו (רטט קל של הצליל) רק במקומות מסוימים. הם גם משחקים עם מהירות היצירה, לפעמים מהר יותר ממשחקים מודרניים.

תזמורות אותנטיות קטנות יותר. צלילן שקוף וקל להקשיב לכלי הנגינה.

גובה הצליל לה שונה בעבר. כיום נהוג A=440, אבל בביצועים בארוק רבים מנגנים ב-A=415. זה נשמע קצת נמוך יותר.

התנועה החזירה לבמות מוזיקה שכמעט נשכחה. היום מנגנים יצירות של מלחינים ישנים שאנשים לא שמעו זמן רב.

לא כולם מסכימים עם הגישה הזו. יש שמעריכים אותה, ויש שטוענים שהביצוע צריך להיות יותר אישי. בסופו של דבר רבים אוהבים לשמוע גם את שתי הגישות.