בית הדסה הוא מבנה מגורים ומרכז מבקרים במרכז היישוב היהודי בחברון. בעבר שימש המבנה כבית חולים בשם "חסד לאברהם". הבניין נבנה ב-1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף (כינוי), והעניק שירותי רפואה חינם ליהודים ולערבים בסביבה. בקומה הראשונה פעל בית מרקחת ומרפאה שנוהלה בידי בן ציון גרשון. הנרייטה סאלד ביקשה להרחיב ולפתוח מרפאה של הדסה; בשנת 1912 הוספה קומה שנייה ובאחרונה נפתחה מרפאת הדסה במבנה.
במהלך טבח חברון ב-1929 נרצחו בן ציון גרשון ובני משפחתו. הבניין נבזז ונפגע בחלקו. אחרי גירוש יהודי חברון הפך המבנה לבית ספר ערבי לבנות, שפעל שם עד 1967.
לאחר 1967 הועבר הקושאן על בית הדסה לנכדו של החרי"ף, עו"ד אברהם פרנקו, ולרב משה לוינגר. הממשל השכיר את הבניין לאונר"א (ארגון הסיוע של האו"ם), ששימושו בו כמחסן. עד 1975 המבנה נזנח.
בשנות ה-70 החלו פעולות של מתנחלים (אנשים שבאו להתיישב במקום) לכניסה לבית הדסה. ב-1976, 1977 התקיימו ניסיונות כניסה, פינויי צבא, ועצורים במשפט שנמשך ועדיין זכה לתשומת לב ציבורית. בפברואר 1978 חודשה הפעילות סביב המבנה.
באפריל 1979 קיבלה קבוצה של נשים וילדיהן, ביניהן מרים לוינגר, החלטה להיכנס למבנה ולשהות בו בשקט. ראש הממשלה מנחם בגין הורה שלא לפנות את הנשים. בתחילה לא היו שירותים בסיסיים, אך לאחר ימים הותרה הכנסת אוכל וציוד. הנשים הקימו בית ספר מאולתר לילדים.
ב-2 במאי 1980 אירע פיגוע (התקפה אלימה) נגד קבוצה שבאה לברך את הנשים, ושישה אנשים נהרגו. בעקבות התקיפה החליטה הממשלה לחדש את היישוב היהודי בחברון ולהתיר מגורים בבית הדסה. במהלך שנות ה-80 שוקם המבנה. בעיצוב מחדש של האדריכל דוד קאסוטו נחנך הבניין ב-20 בינואר 1986.
כיום מתגוררות בבניין כ-30 משפחות. בקומת הקרקע פועל בית כנסת. במפלס התת-קרקעי יש מוזיאון על היישוב היהודי בחברון. בחצר נמצא מגרש משחקים לילדים.
בית הדסה הוא מבנה במרכז חברון. פעם הוא היה בית חולים. שם בית החולים היה "חסד לאברהם".
המבנה נבנה ב-1893 על ידי ר' חיים פרנקו, שנקרא החרי"ף (כינוי). שם אחרון מנהל המרפאה היה בן ציון גרשון. ב-1912 הוסיפו קומה שנייה ופתחו מרפאה של הדסה (ארגון רפואי).
בשנת 1929 קרו אלימות ואנשים נהרגו. אחרי זה הפך המבנה לבית ספר לבנות ערבי, עד 1967.
אחרי 1967 נכנסו אנשים יהודים שוב למקום. בשנות ה-70 היו הרבה מאבקים כדי להיכנס לבית הדסה. ב-1979 נכנסו קבוצת נשים וילדים כדי לשהות שם. הם לא קיבלו מים וחשמל בתחילה. הם קיבלו אוכל ועזרו להקים בית ספר קטן לילדים.
ב-1980 הייתה התקפה שבה נהרגו שישה אנשים. אחר כך החליטה הממשלה שאפשר לגור שוב בבית הדסה.
בסוף שנות ה-80 שיפצו את הבניין. היום גרות שם משפחות רבות. למטה יש בית כנסת. מתחת לאדמה יש מוזיאון שמספר על חיי היהודים בחברון. בחצר יש מגרש משחקים.
תגובות גולשים