יאנוש קורצ'ק ניהל בית יתומים יהודי בוורשה משנת 1912 עד אוגוסט 1942. שותפתו העיקרית הייתה סטפניה וילצ'ינסקה. קורצ'ק התנגד לשיטות המוצקות שאפיינו בתי יתומים אחרים, שבהן הילדים חשו מושפלים ופוחדים. הוא ביקש לבנות מוסד שמבוסס על כבוד, שיתוף והבנה הדדית בין מבוגרים לילדים.
הסביבה כללה בניין גדול וחצר מוקפת חומה. הבניין היה מרווח, עם אולם גדול לשינה, לאוכל ולמשחקים. היו ארבעה "בתי המתבודד" לילדים שזקקו לשקט. בחדרי בית היתומים היו כיתות, חדרי רחצה וניקיון, ומיטות מרובות שהספיקו לקבוצת הילדים במוסד.
התקבלו בעיקר ילדים מעל גיל שבע ללא מחלות קשות. כל חדש קיבל אפוטרופוס, תלמיד ותיק שהדריך אותו שלושה חודשים. לאחר תקופת ניסיון נערך משאל בין החניכים, שבו הוחלט כיצד לראות את הילד בחברה: האם הוא יהיה "תושב" או יידרש לשיפור. בערך גיל 14 חלק מהילדים שוחררו לצאת.
בית היתומים היה מואר ומסודר. הילדים לבשו תלבושת אחידה כדי למנוע קיפוח. קורצ'ק טיפל בהם אישית, בדק מצבם הגופני, קיצץ ציפורניים ודאג לתזונה. הוא עודד אחווה משפחתית וניסה למנוע כניסה לחבורה עבריינית. הקשר עם קרובים לא נקטע; בביקורים שבועיים היו הילדים פוגשים משפחות שעדיין חיו.
חינוך כלל הכנת שיעורים, תחרויות קריאה ועידוד למי שסבל מקשיים. בבית היתומים היו עיתון שנערך על ידי הילדים, תזמורת, חוגים והצגות. פינת דואר פנימית אפשרה לילדים להביע תלונות, שאלות ורצונות בכתיבה.
קורצ'ק ארגן ימים מיוחדים לחג ושעשע את הילדים בפעילויות כגון "יום השלג הראשון". הוא בחר לתת לילדים מגרש לביטוי, תיאטרון ועיתון כדי לפתח חשיבה חברתית ועצמאות.
בשלהי 1940 הועבר הבית לתוך גטו ורשה. למרות הצפיפות והקושי להשיג מזון, נמשכה פעילות תרבותית. קורצ'ק נלחם להשיג מזון ופנה אל מנהיגי הגטו כדי להציל את ילדיו.
באוגוסט 1942 הועמדה המערכת על נסיון הקשה: הילדים וצוות המוסד נלקחו ברכבות לטרבלינקה, מחנה ההשמדה. לגרמנים הוצעה לקורצ'ק חנינה, אך הוא בחר להישאר עם הילדים. הוא יצא איתם בכבוד כשהוא נושא את דגל בית היתומים. הדגל שרד ומוצג היום במוזיאון קורצ'ק בוורשה.
בארץ ישראל נוסד, באוקטובר 1942, מוסד בשם "ביתנו" ברעננה שהושפע משיטתו החינוכית של קורצ'ק. המוסד אימץ עקרונות של עצמאות, מעורבות חינוכית וניהול חלקי על ידי החניכים. ביומנו של קורצ'ק שנמצא מתאר את תקופת הגטו ומשאלתו להקמת בית יתומים בארץ ישראל.
יאנוש קורצ'ק ניהל בית ליתומים בוורשה מאז 1912 עד 1942. סטפניה וילצ'ינסקה עבדה איתו. הם רצו שכולם יהיו מכובדים ולא מפוחדים.
הייתה חצר רחבה ובניין עם אולם גדול. היו חדרים למשחק ולשינה. היו גם "בתי מתבודד" לילדים שרצו שקט.
כל ילד חדש קיבל מדריך ותיק לעזרה של שלושה חודשים. אחר כך הילדים בחרו אם לקבלו כחבר מלא.
כולם לבשו תלבושת אחידה. קורצ'ק טיפל בבריאותם ובניקיונם. היו שיעורים, תחרויות קריאה ועיתון שכותבים הילדים.
ערכו ימי שמחה מיוחדים. היו תיאטרון, תזמורת וטיולים.
בשנים האחרונות הועבר הבית לגטו. גטו הוא אזור שבו כפתו אנשים לגור ביחד. היה קשה להשיג מזון. קורצ'ק ניסה להציל את הילדים.
בקיץ 1942 לקחו את הילדים והצוות למחנה טרבלינקה. מחנה השמדה הוא מקום שבו אנשים רבים נרצחו. קורצ'ק סירב להישאר לבד והלך עם הילדים. הדגל של בית היתומים שרד והיום מוצג במוזיאון.
בארץ ישראל הוקם מוסד בשם "ביתנו" שהושפע מהשיטה של קורצ'ק. הוא עסק בחינוך ובלימוד עבודה חקלאית.
תגובות גולשים