בית חרות הוא מושב בעמק חפר, בין נתניה לחדרה. המושב שייך למועצה אזורית עמק חפר.
המושב נוסד ב-1933 על ידי גרעין עולים מארצות הברית. השם הגיע מארגון חקלאי אמריקני בשם "חרות" שעזר לעלות. בתחילה נקרא המקום "חרות אמריקה ב'"; השם שונה ל"בית חרות" ב-1953 על ידי אחד המייסדים.
הרעיון הראשוני היה מושב עובדים, שבו כל משפחה עובדת את חלקתה. כבר ב-1932 התקיימה אספה בארצות הברית, והוחלט שהארגון יפעל כגוף שיתופי. בסוף שנות ה-30 נחתם הסכם חכירה עם הקרן הקיימת, וב-1939 גרו במושב כ-312 תושבים ב-112 משקי בית.
לאחר מלחמת העולם השנייה החלו להגיע בני הדור השני ולצמוח ענפי פרנסה נוספים. המושב התפתח מעבר לפרדסים (פרדס = מטע הדרים), והחלו לעסוק גם בבריכות דגים, נגריה ותעשייה קלה.
בשלהי שנות ה-40 ובשנים שלאחריהן החלה תיעוש עם הקמת מפעל ההדפסה "שהר". בשנות ה-50 הוכנס ענף גידול תרנגולי הודו בשם "הוד לבן". בעשורים הבאים הוקם מפעל עיבוד בשר תרנגולי הודו שהחל בייצור ויצוא בתחילת שנות ה-70.
במושב פעלה גם חנות מכירה של תוצרת מקומית בשם "חנות בכפר" (שהר). שירותי החינוך ניתנים דרך המועצה האזורית, והמושב משתייך למרכז הקהילתי חוף חפר.
במהלך שנות ה-80 וה-90 נערכו שינויים כלכליים וחברתיים. ב-1994 החלו הרחבות קהילתיות, ובשנות ה-90 הורשו חברים לעבוד מחוץ למושב. ההחלטה הובילה לצעדים של פרוק המסגרת השיתופית: מכירת מפעלים, סגירת מדגרה והשכרת מטעים ונכסים.
עד אמצע שנות ה-2000 רוב נכסי המושב הושכרו לגורמים חיצוניים. ההכנסות מנכסים אלו שימשו לתשלומי חובות ולמימון פנסיות ולהחזקת הנכסים. ב-2013 צוין יום השנה ה-80 להקמת המושב.
בתוך המושב עמד מבנה מפעל בשם תופ"ז. המפעל הוקם בתחילת שנות ה-40 לעיבוד תוצרת פרי הדר, אך בחלק ממנו יוצר חומר נפץ בשם "טן". אגף מיוחד במפעל, כונה "מכון יוסף", ייצר אבקת שריפה עבור ארגון ההגנה.
המפעל פעל בעיקר בשנים 1941, 1950 וחלקו פעל לסירוגין. בזמן מלחמת העצמאות הגדילה פעילותו את תצרוכת חומרי הנפץ, ועובדי המקום לקחו סיכון בכך שהמשיכו לייצר. המבנה שימש אחרי סגירתו למחסנים ועסקים.
במאה ה-21 נעשו פעולות שימור למבנה. ב-2015 שוקם חלק מהמבנה ושומר למטרות קהילתיות, כולל שימוש על ידי מקהלת העפרוני.
בית חרות הוא מושב בעמק חפר. מושב = כפר חקלאי שבו משפחות גרות ועובדות.
המושב הוקם ב-1933 על ידי עולים מארצות הברית. השם הגיע מהארגון שחיבק אותם, "חרות". בתחילה קראו לו "חרות אמריקה ב'".
הקהילה התחילה כחוות פרדסים. פרדס = מטע של עצי הדר. לאחר זמן נוספו עבודה בדגים, בנגריה ובמפעל קטן.
בשנות ה-50 החלו לגדל תרנגולי הודו בשם "הוד לבן". בשנות ה-70 הקימו מפעל לעיבוד בשר תרנגולי הודו.
הקהילה נשארה משותפת הרבה שנים. בשנות ה-90 אפשרו לחברים לעבוד בחוץ. חלק מהמפעלים והמטעים נמכרו או הושכרו.
בתוך המושב היה מפעל שנקרא תופ"ז. המפעל עיבד פרי הדר. בחלק מהמבנה ייצרו גם חומר נפץ בשם "טן". בחלק קראו למפעל הקטן "מכון יוסף" והוא עזר להתגונן בזמני מלחמה.
המפעל עבד בעיקר בשנות ה-40. אחרי הסגירה שימש המבנה למחסנים. ב-2015 שימרו ושקמו חלק מהמבנה כדי שיהיה שימוש קהילתי, למשל בשביל מקהלה.
תגובות גולשים